הן נשואות ואמהות לילדים ולפתע מגלות שהן שוב בהריון. אחרי התלבטויות והתחבטויות זוגיות לא פשוטות הן מחליטות לעבור הפלה. אך בישראל אין לאישה נשואה ובריאה דרך לעשות זאת מלבד אחת: לשקר. "במעמד קשה כל כך יש לך שתי אפשרויות: לשקר או ללדת ילד שאת לא רוצה"

"צעצוע של סיפור" יכין אותם לאח חדש במשפחה, "בית ספר למפלצות" ילמד אותם לקבל את השונה, ו"מותק הילדים התכווצו" יעזור להם להתמודד עם תחושה של חוסר אונים. צפייה משפחתית בסרט היא בהחלט חוויה מהנה, אבל יכול להיות לה גם ערך חינוכי; קבלו סרטים שילמדו את הילדים דבר או שניים

אחרי שנים בהן שמרית (שם בדוי) הייתה עסוקה בגידול הילדים, היא חזרה לעבוד ולטפח את עצמה. אולם אז בעלה החל לקנא לה באופן אובססיבי - בהתחלה זה התבטא בקללות, אחר כך גם הגיע לאלימות פיזית. כיום היא כבר לא חיה איתו, אבל לקח לה הרבה זמן לאזור אומץ לכך; יעל ברון מפצירה בנשים שנמצאות במעגל האלימות: אל תפחדו מהחיים האחרים שיכולים להיות לכן

הכל גדול כאן בארה"ב, גדול מדי. ההפוך הכי קטן בסטארבקס הוא בגודל של הפוך גדול בתל אביב, חיתולים מוכרים באריזות של 200, וכשעיריית ניו יורק רצתה להגביל את מכירת המשקאות המתוקים לכוסות שקטנות מליטר וחצי קמה מחאה. כי כאן, בארה"ב, זה עניין עקרוני הזכות הזאת להגזים. זה החלום האמריקאי בהתגלמותו

אין אישה שלא הוטרדה מינית ברמה כזו או אחרת, אבל גם אין אחת שלא הרגישה חזקה וכל-יכולה מול גבר נואש ומשתוקק. אין שום דבר חינני בסקס מניאק שמנצל את מעמדו כדי להשכיב נשים, אבל באותה מידה מתחשק להקיא על כל אלה שעברו במיטתו בתקווה להפוך ליונית לוי הבאה. מסקנה: נשים לא תמיד חלשות, גברים לא תמיד חזקים, ועמנואל רוזן אולי צריך ללכת הביתה, אבל בהחלט לא לכלא