ד"ר נמרוד נוביק, פרופ' ירון זליכה ושבתי שביט הם מאכרים מעונבים בעלי סטטוס חברתי גבוה ■ דוגמאות לשיטה בה קשרים ולא בהכרח כישורים מנפחים את חשבון הבנק, שיטה בה מקורביזם וחיכוך צפוף עם השלטון מסדרים לך חיים נוחים ■ טור סופ"ש / אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס"

האם התנהלות כלכלית של "חיים רק פעם אחת" מעלה את איכות החיים? כדי לענות על השאלה בדקנו שתי משפחות בדיוניות-שכנות עם רמת הכנסה זהה ותפיסת חיים שונה. התוצאות אופטימיות ומדאיגות

דמיינו ש-100 שקל שהרווחתם הופכים לאחר שבוע ל-90. הדרך לשמור על הערך היא לצרוך או להפקיד בבנק שצריך למצוא בעצמו לאן לגלגל את הסכום לפני שייחלש. נשמע מוזר? כלכלן גרמני שפעל בתחילת המאה חשב שזה דווקא רעיון טוב שיכול לשחרר עניים משכר דירה וריבית. תכירו את ה"כסף קנס"

להערכת כלכלני בנק הפועלים, "הלחץ על השקל גבר על רקע האטה מסוימת בצמיחת המשק, המחאה החברתית והשלכותיה האפשרויות. נראה כי צפויה עצירה של שרשרת העלאות הריבית ע"י בנק ישראל"

החברה רשמה צניחה של 47% ברווח הנקי, ומכירות הבלאקברי והפלייבוק אכזבו

המגמה החיובית נמשכת, סקטור הבנקאות מושך את מדדי אירופה כלפי מעלה כאשר דויטשה בנק עולה 3.63% בפרקפורט וקרדיס סוויס מזנקת 5.35% בשוויץ