משה דץ נעלב. דמותו הגברית הנלעגת ב"ארץ נהדרת", גרמה לו לטענתו עוגמת נפש. לדבריו, זאת אינה הפעם הראשונה שיוצרי הסדרה ממתגים אותו כהומו. בעיקרון אני נגד נעלבים ונעלבות, אברי גלעד למשל. אני בטוחה שאף אחד לא מת לראות חיקוי נלעג של עצמו. אבל זה הסידור אם אתה בוחר להיות בתקשורת. פעם אתה עושה בדיחה ופעם הבדיחה על חשבונך. המקרה של דץ שונה. לו היו עושים חיקוי על האופן בו הוא מראיין או שר, דיינו. אבל בהפקת התוכנית, במין סיבוב כאילו מתחכם, מציגים אותו ...

1. המקום שעושה טוב לאנשים עם מוגבלות. 2. קבורה בקומות ובתשלומים. 3. המקום שבו אין סופגניות ואין מופעים ויש בו אור. 4. נרקיסים כבר כאן 5 . ואחרי תערוכה - תודה1. ובתמורה - חיוך שאלוהים רוצה להביט עלינו מלמעלה, הוא מזיז מעט את העננים, פוער לו רווח צר ומציץ על ארצנו. המראות שנגלים לו אינם משמחים אותו; עוני, סבל, אומללות, מלחמות דת, רוע, שחיתות והרשימה עוד ארוכה, אלה מתגלים במבט קצר על פני השטח. בייאושו שוקע ה'כל יכול' אל מושבו בעננים הגבוהים, סוגר את הרווח בין העננים וקורא אליו את אחד ממלאכיו, ...

אוטונומיה אפריקאית בתל אביב, לילה בתחנה המרכזית הישנהמתישהו בעתיד הלא רחוק, זה יקרה. אחר צהרים של פורענות בדרום תל אביב. ניידת תעצור לבדיקה שגרתית שלושה סודנים. קצת שתויים. המתח סמיך באוויר. תערובת נפיצה. פתאום מילה מיותרת, על נהר טסטוסטרון זיעה גולשת לעיניים, דקירה. שוטר על הקרקע מחזיק את הצד, בין אצבעותיו מטפטף הדם. השותף המום, שולף אקדח. כדור אחד. סודני מת על הקרקע. העניינים יצאו מכלל שליטה. הם יגיחו מהבארים הקטנים, יצוצו מכוכי מסעדות, מבתי זונות דלוחים, ...

אחי נטע מתקשר אליי. "אוקיי, אתה לא תאמין מה גיליתי", הוא אומר, "מגדה גבלס, לפני שהיא התחתנה עם יוזף גבלס, היא יצאה עם חיים ארלוזורוב". דברים כאלו מרגשים את אחי, ואפשר לשמוע בקולו שזה משהו שממש מסעיר לו את מערכת החשיבה. מבחינתו, אם כבר רכילות אז שתהיה רכילות מאירופה של שנות העשרים המאוחרות. רכילות עכשווית לא עושה לו את זה. לדעתי הוא האדם היחיד במדינה שלא יודע שבר רפאלי יוצאת עם ליאונרדו דיקפריו. מנקודת המבט שלו, מה שבר עושה עם ליאו בלוס אנג'לס איננו ...

איזה מזל שקראתי את הפוסט האחרון של חברי רועי הולר ונזכרתי שאני מתעב את לד זפלין. אם לא הייתי נכנס לבלוג שלו וקורא את הפוסט שהוא כתב סביר להניח ששוב הייתי מעלה לאוויר פוסט נוזלי, נטול דעות, נטול עמדות, ומנסה איכשהו לשרוד עוד שבוע במסגרת חובתי לכתוב כאן לפחות פוסט אחד בשבוע. רק בזכות הפוסט שלו (שדרך אגב נקרא "אני לא סובל את רוג'ר ווטרס") פתאום נזכרתי שאני דווקא מצויד בכמה וכמה דעות בענייני מוזיקה שאפשר לייצר מהם טקסט שבועי. ולא סתם טקסט כי אם טקסט דעתני, לוחמני. טקסט ...

אני בעמוד 18. וכבר אני רוצה לתלות את עצמי במרפסת, ליד הכלוב של השרקניות, ולהוסיף פתק קטן עם הצהרה קטנה עוד יותר: "מצטער, לא יכולתי לסבול את זה יותר. בחיי שזה הספר הגרוע והמייאש ביותר שיצא לי לקרוא אי-פעם". באמת שכל עמוד בספר הזה הוא עינוי לא-אנושי, טרור מתומלל. ולא, אני לא מדבר על הספר החדש של קרנית גולדווסר, אלא על מדריך ההפעלה עב הכרס של הרשמקול הדיגיטלי תוצרת "פיליפס" מסדרת LFH0632, אשר מונח לו כבר שבועיים על השידה שלי. אחרי שנים רבות בהן ...

אז מה שנתחיל בהיכרות? האמת, היה לי יותר קל להתחיל בארוחה, בטח הייתי שוברת את הראש, מה להכין לכם. אני מניחה שבסוף הייתי הולכת על בטוח ומכינה לכם שקשוקה עם המון כוסברה ולידה בגט חם טרי, טרי ובירה טובה וצוננת. הייתי מספרת לכם קצת על עצמי ומבקשת שתספרו לי על עצמכם. אחר כך היינו עוברים לסלון. רוצים תה עם ג'ינג'ר טרי ומקל קינמון? איך הקלמנטינות? נכון בטעם של פעם? תטעמו מהעוגיות המרוקאיות, לא אני לא מרוקאית, אבל זאת לא אשמתי. תרגישו בנוח, אתם יכולים להתכסות בשמיכות הפליז המפוזרות ...