ב-2003, חודשים לאחר הקמת אגף התקשוב, התראיין לאנשים ומחשבים תת-אלוף יהוא אבן-זהב, המפקד הראשון של יחידת לוט"ם שבאגף ואמר: "… צבא היבשה צריך להיות יעיל יותר בשדה הקרב, מקושר, ממוחשב, בעל היבטי שליטה ובקרה טובים יותר – עד רמת הכלי הבודד והחייל הלוחם… נפתח מערכות קישור…שיקשרו את כלל הזרועות ביניהן לבין עצמן. ניצור ענן מידע אחד גדול, שיקיף את כלל צה"ל ויגיע לרמת הטנק. פיתחנו מערכות נשק מתקדמות העומדות בפני עצמן, אבל לא השכלנו להביא לכך שהן תדברנה ביניהן… נחבר את מערכת השו"ב של המודיעין עם זו של היבשה… נשנע את המידע בצורה רוחבית בין כל החילות והזרועות". בחלוף שני עשורים התגשם חזונו של אבן זהב. המספרים המסכמים שנה ללחימה מדברים: יותר מ-10,000 מחבלים הרוגים בעזה, בהם כ-200 בכירים, יותר מ-800 מחבלים הרוגים בלבנון, בהם 90 מפקדים וחסן נסראללה השם ייקום דמו, ו-690 מחבלים באיו"ש. בעזה הותקפו מהאוויר 40,300 מטרות, ובצפון – הותקפו 4,900 מטרות מהאוויר ו-6,000 מהיבשה. הנתונים הללו מגלמים כמה תפיסות ומושגים שהתקשוב הצבאי מימש: שילוביות – שיתוף פעולה בין הכוחות השונים ליצירת מכפילי כוח מבצעיים ויותר אפקטיביים; רב-זרועיות – יכולת הזרועות "לדבר" ביניהן; לוחמת רשת – בניית פלטפורמות לאיסוף ולשיתוף מידע בין הכוחות בשטח וביניהם לבין המפקדות. התקשוב קיבל גם "רוח גבית" מההתפתחויות הטכנולוגיות הרבות, ובהן – יכולת לניוד מידע, טיפול בביג דאטה, ענן ובינה מלאכותית. מהעשור הקודם, צה"ל פרס מספר עצום של חיישנים, פיתח מערכות פיקוד ושליטה המנפיקות תמונת אמת מעודכנת על שדה הקרב, הקים מערכות לניהול האש ו"בנקי מטרות" עם תעדוף, בבחינת "מי פנוי בארלוזרוב". המטרה: להקצות את היחידה המתאימה והזמינה לתקיפה מדויקת ומהירה. כך, התקשוב יצר מרחב דיגיטל לשיתוף מידע בין כל הזרועות ומכל הרשתות, בכל זמן – ובאופן מאובטח, ובנה תהליך מבצעי חוצה זרועות, מבוסס מידע מסונכרן, ואוטומטי בחלקו. לאחר מלחמת לבנון השנייה, ב-2006, כונו מפקדי החטיבות, באופן ביקורתי, "מפקדי הפלזמות", כי הם פיקחו על פעילות הכוחות מהחמ"לים באמצעות מסכים גדולים ששידרו את תמונת הקרב. מאז, צה"ל הפיק לקחים ומצא את נקודת האיזון בין הפלזמה לשדה הקרב. מהקמתו, התקשוב הביא פן נוסף למפעל הלחימה הצה"לי והעשיר את יכולותיו: מ-"רצפת הייצור" – תשתיות המחשוב והתקשורת – ועד הקצה – לקוחות הקצה הלוחמים בשטח, מחשוב הקצה והרובד האפליקטיבי. אחת ממשימותיו היא לצמצם את העושר האדיר של המידע ולספק ללקוחות בצה"ל רק את זה שרלוונטי להם. עוד לצד החיוב: בשבוע השני למלחמה, ב-17 באוקטובר, הודיע החמאס שצה"ל הפציץ את בית החולים הבפטיסטי אל אהלי בעזה, ושיש 500 הרוגים. הפיצוץ הפך במהרה לקרב על התודעה ועל דעת הקהל העולמית. התקשוב הצבאי היה הראשון לחשוף שאין מדובר בתקיפה ישראלית, אלא בשיגור כושל של הג'יהאד האסלאמי. חיילים ביחידת מצפן שבלוט"ם הם שגילו, על סמך חיתוכים, ניתוחים והצלבות, שלא צה"ל הפציץ את בית החולים. מה לא עבד? "במישור הטכנולוגי", אמר בעבר בכיר בתקשוב לאנשים ומחשבים, "הפגיעה ההתחלתית בעולמות התקשוב הייתה קשה. חמאס נטרל את האמצעים הטכנולוגיים על הגדר לאורך הגבול, לרבות מערכת 'רואה יורה'. כל הקו הראשוני נפגע מתקיפה – שהייתה פשוטה ומתוחכמת גם יחד". ב-7 באוקטובר כתבתי: "האם חדירת הגדר על ידי החמאס הייתה יום הכיפורים של הסייבר הצבאי? כנראה שלא". בכיר לשעבר בתקשוב הצבאי ניסה להסביר מה לא עבד: "היו להם (לצה"ל, י.ה.) את כל הכלים בסייבר וב-ICT, אבל – לא ברור איך ולמה – משהו בהפעלה של מערך התקשוב התפספס". תא"ל (מיל') נתי כהן, לשעבר הקשר"ר, אמר: "בעולם הקיברנטי, המערכות פעלו. הסיפור הוא לא המערכות והתשתיות, אלא השימוש בהן במצב של כאוס". תא"ל (מיל') ארנון זו-ארץ, גם קשר"ר לשעבר, הוסיף: "אסור להסתמך אך ורק על טכנולוגיה, אבל היא מרכיב מרכזי ביתרון היחסי של צה"ל על האויב". במהלך המלחמה נמתחה ביקורת על מיזם צי"ד (ר"ת צבא יבשה דיגיטלי) – פרויקט השו"ב הצה"לי, שנועד לשפר את יכולות הבקרה והתיאום בין זרועות הצבא השונות, ובתוך הזרועות, עם תמונת מצב מבצעית עדכנית. בין השאר, עלתה השאלה: האם הארכיטקטורה המורכבת של מערכת, שתוכננה לפני שני עשורים – נצח במונחי IT – נכונה היום? והיה מי שאמר: "התחזוקה הפכה לנטל, אבן ריחיים על כתפי התקשוב. עבר זמנה של צי"ד. צריך חדשה". "וכעת, לשלב השאלות", כתבתי לפני שנה. "היכן היה המודיעין הטכנולוגי? … האם ישראל לקתה בעיוורון ולא ידעה על המתקפה של החמאס?… הכנת מבצע שכזה אורכת חודשים (בדיעבד הסתבר שמדובר בשנים, י.ה.) איך ייתכן שלא התקבלו עליו סימנים מודיעיניים, ואם התקבלו – מה נעשה איתם?… האם הלקוחות של המידע הטכנולוגי לקו בתסמונת ההיצף – מרוב רעש בסייבר לא הצליחו לחלץ את הנתונים המתריעים, האמיתיים?" תא"ל יעל גרוסמן, מפקדת לוט"ם, נשאלה בראיון: "האם הטכנולוגיה בגדה בנו ב-7 באוקטובר?" והשיבה – "טכנולוגיה היא דבר נפלא, אבל לא יכולה להחליף את האדם".

האסיפה הכללית של עמותת מרכז הפינטק הישראלי בחרה ב-9 חברים חדשים לוועד המנהל שלה: עדי נוב – מנכ"לית בססח; אור ליבן – מנכ"ל איירוולקס; גילי הוך – סמנכ"לית ישראכרט; דרור פוקרד – סמנכ"ל ארניקס; מורלי דורי – מנכ"לית PIL; עו"ד סמי בישארה – משרד שבלת; אלעד בנבג'י – מנכ"ל בלינק; סער זכריש – מנכ"ל ביזי; וטל וויזר – סמנכ"ל שורקומפ.  שמואל בן טובים מייסד ונשיא עמותת מרכז הפינטק הישראלי: "החברים החדשים הם מייצגים מעולים של האקו-סיסטם שהקהילה משרתת: חברות פינטק גדולות מישראל ומחו"ל, כמו ארניקס, שורקומפ ואיירוולקס; חברות פינטק צעירות כמו PIL, ביזי ובלינק; וארגונים תומכים מבוססים כמו ישראכרט, בססח ומשרד שיבולת".  חזון מרכז הפינטק הישראלי הוא לקדם חדשנות במגזר הפיננסי בישראל, כדי להעניק לציבור הרחב שירותים מתקדמים ולעולם העסקים הישראלי נגישות מרבית למגוון רחב של שירותים איכותיים ותחרותיים, לממש את הפוטנציאל של התעשייה כמקור של צמיחה כלכלית, של תעסוקת עובדים איכותיים וכענף יצוא.

צח סגל מונה למנהל עסקים ראשי (ל-CBO) בקרן ההון סיכון גלילות קפיטל פרטנרס (Glilot Capital Partners). במסגרת תפקידו הוא ילווה את חברות הפורטפוליו של הקרן באסטרטגיית היציאה לשוק ויוביל את הקשר עם מועצת היועצים של הקרן, שחברים בה בכירים, מנהלי אבטחה ראשיים ומומחים בתחומי הסייבר וההיי-טק בעולם. סגל הוא בעל ניסיון של למעלה מ-15 שנה בתחום ה-GTM – Go To Market, הובלת אסטרטגיית היציאה לשוק והשיווק בחברות היי-טק, וזאת על בסיס בניית שותפויות עם חברות טכנולוגיות ותיקות וגורמים נוספים. לאורך השנים מילא סגל תפקידי מפתח במערך הפיתוח העסקי של סייבריזון, אהוי, אינשורנס, ספלאנק ו-HPE, שבהן הניע שותפויות אסטרטגיות וצמיחה במכירות, בין השאר עם מובילים בתעשייה בהם גוגל AWS, אוקטה ורד האט.

 F5 הכריזה באחרונה על ממצאי דו"ח אסטרטגיית היישומים של 2024: אבטחת API, אשר גילה את האמת המדאיגה לגבי המצב הנוכחי של אבטחת API ברחבי התעשייה. הדו"ח מדגיש פערים משמעותיים בהגנה על API, החושפים אותם לאיומים פוטנציאליים שעלולים לסכן את אבטחת הארגון והפעילות שלו. אתגרים אלה מתגברים על ידי התפשטות מהירה של API בנוף הדיגיטלי של היום. הסקר מצא כי פחות מ-70% מ-API הפונים ללקוחות מאובטחים באמצעות HTTPS (ר"ת Hypertext Transfer Protocol Secure), מה שהופך כמעט שליש מ-API אלה לחסרי הגנה כלל. זאת בניגוד ל-90% מדפי האינטרנט המגובים כעת באמצעות HTTPS, בעקבות המעבר לתקשורת מאובטחת באינטרנט בעשור האחרון. הנתונים המוצגים בדו"ח משקפים את תוצאות הסקר השנתי של F5 "מצב אסטרטגיית היישומים" ומחקר מעקב ממוקד עם מקבלי החלטות נוספים של API – יותר משני שלישים מהם בתפקידי C-level – עבור ארגונים גלובליים בכל הגדלים וברחבי התעשיות, מטכנולוגיה, ייצור, פיננסים, וקמעונאות לארגונים בתחום הבריאות והחינוך. "API הופכים להיות עמוד השדרה של מאמצי הטרנספורמציה הדיגיטלית, ומחברים שירותים קריטיים ויישומים ברחבי הארגונים", אמרה לורי מקוויטי, מהנדסת בכירה ב-F5. "עם זאת, כפי שהדו"ח שלנו מצביע, ארגונים רבים אינם עומדים בקצב של דרישות האבטחה הדרושות להגנה על נכסים יקרי ערך אלה, במיוחד בהקשר של איומים חדשים המופעלים על ידי בינה מלאכותית". Here's a quick look at #API proliferation by the numbers, courtesy of the 2024 State of Application Strategy report. Learn more about the implications of the API era: https://t.co/UGbtT9Q7Im pic.twitter.com/962QgoDcra — F5 (@F5) October 4, 2024 ממצאי הדו"ח המרכזיים  הממצאים המרכזיים של הדו"ח כוללים מספר היבטים –  צמיחה מהירה וסביבות מגוונות: ארגון ממוצע מנהל כעת 421 API שונים, כאשר רובם מתארחים בסביבות של ענן ציבורי. למרות הצמיחה הזו, נמצא כי מספר משמעותי של API – במיוחד אלה הפונים ללקוחות – נותרו ללא הגנה. שימושים מתפתחים של API וצרכים אבטחתיים: ככל ש-API מתחברים יותר ויותר לשירותי בינה מלאכותית כמו OpenAI, מודל האבטחה חייב להתאים כדי לכסות גם תנועת API נכנסת וגם יוצאת. שימושי האבטחה הנוכחיים מתמקדים בעיקר בתנועה נכנסת, מה שהופך את שיחות ה-API היוצאות לפגיעות. אחריות מפוצלת לאבטחת API: הדו"ח חושף אחריות מחולקת לאבטחת API בתוך הארגונים, כאשר 53% מנהלים אותה במסגרת אבטחת היישומים ו-31% באמצעות פלטפורמות ניהול ואינטגרציה של API. חלוקה זו יכולה להוביל לפערים בכיסוי ולמנהגים אבטחתיים לא עקביים. ביקוש גבוה לפתרונות אבטחה ניתנים לתכנות: המשיבים דירגו את התיכנות כאופציית האבטחה בעלת הערך הגבוה ביותר עבור API, מה שמדגיש את הצורך בבדיקה ותגובה, בזמן אמת, לאיומים ולתנועת API. הפתרון: התמודדות עם הפערים באבטחת API כדי לטפל בפערים אבטחתיים אלה, הדו"ח ממליץ לארגונים לאמץ פתרונות אבטחה מקיפים, שיכולים לכסות את מחזור החיים כולו של API, מעיצוב ועד פריסה. על ידי שילוב אבטחת API, הן בפיתוח והן בשלבים התפעוליים, ארגונים יכולים להגן טוב יותר על הנכסים הדיגיטליים שלהם מפני מגוון הולך וגדל של איומים. "API הפכו אינטגרליים לעידן הבינה המלאכותית, אך הם חייבים להיות מאובטחים כדי להבטיח ש-AI ושירותים דיגיטליים יכולים לפעול בבטחה וביעילות", הוסיפה מקוויטי. "דו"ח זה הוא קריאת פעולה לארגונים להעריך מחדש את אסטרטגיות אבטחת ה-API שלהם, ולנקוט את הצעדים הדרושים להגנה על הנתונים והשירותים שלהם".

סיפור גבורתו של רמי דוידיאן. מתוך מיצג "מזכרון לתקווה" של קלטורה. צילום: קלטורה עובדי חברת ההיי-טק קלטורה (Kaltura) יצרו את מיצג "מזכרון לתקווה", לציון שנה לארועי ה-7 באוקטובר. המשלב בין קריאה לשחרור החטופים וסיפורי גבורה אזרחיים וצבאיים שהתגלו, ואשר מונצחים בו סיפוריהם של בני משפחה וחברים של עובדי החברה שנרצחו ונפלו במלחמה – ביניהם: עינב אלקיים-לוי ז"ל, עובדת חברת קלטורה שנרצחה במסיבת נובה, ובן זוגה אור לוי שעדין חטוף בעזה. במיצג משולב חדר וידיאו שכל קירותיו כוסו במסכים. אחד הקירות מוקדש לקטעי וידיאו מחייהם של עינב ז"ל ואור לוי לפני החטיפה. בחדר החשוך מושמעים קולות של נשימות ודפיקות לב. מוקרנים בו גם תמונות וסרטים מחייהם של 101 החטופים שעדיין נמצאים בשבי בעזה. במיצג משולב אזור עיון בספרות עם הכותר "מה הקשר", שנכתב על ידי עובד קלטורה, חננאל זילברברג, סרן במיל', העוסק בסיפורו האישי כקצין הקשר של חפ"ק המח"ט בחטיבה 7. בספרו הוא מתאר את אירועי ה-7 באוקטובר ממבט עיניו, את ההקפצה והכניסה ללחימה בעזה, את מראה אחד הטנקים הראשונים שנכנסו לעזה במלחמה ומה חווה כשירו עליו טיל נ"ט. המיצג האינטראקטיבי מספר גם את סיפור השבת השחורה על ציר הזמן, לפי אירועים ביישובים השונים, במסיבת נובה, בכבישים ובשדות. בחלל המיצג משולבים סיפורי גבורה והשראה של אזרחים גיבורים ולוחמים שפעלו באותה שבת, המגיעים מרקעים ומגדרים שונים בחברה הישראלית. קיר כותרות העיתונים, מתוך מיצג "מזכרון לתקווה". צילום: קלטורה קיר נוסף במיצג עוצב מכותרות העיתונים מישראל ומרחבי העולם, שפורסמו ביום שלאחר המתקפה ולאורך השבועות הראשונים. בחלל המיצג משולב שעון עצר המונה את הזמן שעבר מ-7 באוקטובר – התקופה שבה החטופים נמצאים בעזה, עם קריאה Every second count. ניתן לצפות בחדר הצמוד בווידיאו מתוך מפגש שנערך לעובדי קלטורה עם אופיר אמיר, מיזמי ומפיקי הנובה, שהוא גם בעלה של ליאור בוקשפן, עובדת קלטורה. אופיר שיתף את העובדים בסיפורו האישי מהנובה כאחד ממפיקי האירוע. הוא נורה ברגליו, אך הצליח לשרוד ולהיחלץ מהתופת. המיצג יישאר בחברה גם לאחר ה-7 באוקטובר, חלק ממנו נתרם למטה החטופים והוצב בכיכר החטופים. מי שמובילה את היוזמה בקלטורה היא ליטל אלקיים, SVP HR, בשיתוף עם צוות ה-HR בחברה. יחד הם מובילים גם את כל היוזמות והתמיכה בעובדים מאז ה-7/10. אלקיים גם היא איבדה חבר במלחמה – אלי גינסברג ז"ל, אותו הכירה מהשירות ביחידת שייטת 13. היא שילבה את גיסברג ז"ל בקיר ההנצחה ליקירי עובדי החברה. מיצג "מזכרון לתקווה". צילום: קלטורה בתחילת המלחמה: פעילות לטובת הסברה ישראלית ויזמות בחודשי המלחמה הראשונים רתמו עובדי קלטורה את הפלטפורמה של החברה לטובת יוזמות הסברה. הם הקימו את פלטפורמת ההסברה https://stand4israel.net, בשיתוף ארגונים ומתנדבים רבים, במטרה להציג תיעוד אמין של הטבח. הפלטפורמה כוללת כיום אלפי תכנים וזמינה בעשרות שפות, כדי להנגיש את המידע למיליארדי אנשים בעולם בשפת האם שלהם. מיזם נוסף "בעיניים שלנו – iwitness 7/10" מעניק לתקשורת הבינלאומית גישה חופשית לכל החומרים שמתעדים את הטבח, על מנת לא לאפשר לקבוע נרטיב שקרי על ידי שונאי ישראל.

מיקרוסופט, בתיאום עם ממשלת ארה"ב, השביתה יותר מ-100 אתרים ששימשו את כנופיית ההאקרים הידועה לשמצה סטאר בליזארד (Star Blizzard  – "כוכב סופת השלג"). בית משפט אישר ליחידת הפשעים הדיגיטליים של מיקרוסופט (DCU) להשבית 66 דומיינים, המשמשים את חברי הכנופייה לתקיפת לקוחות של הענקית מרדמונד ברחבי העולם – לאחר שתביעה אזרחית שהגישה ענקית הטכנולוגיה – בוטלה בבית המשפט המחוזי של מחוז קולומביה. במקביל, משרד המשפטים האמריקני השבית 41 דומיינים נוספים של שחקן האיום הרוסי. מומחים ציינו, כי "גם אם קבוצת ההאקרים תקים תשתית חדשה, הרי שההשתלטות על דומיינים אלה תשבש משמעותית את יכולת הקבוצה להתערב בבחירות בארה"ב בנובמבר". לפי מיקרוסופט, "שיקום תשתיות לוקח זמן, משאבים וכסף. עם משרד המשפטים הצלחנו להרחיב את היקף השיבושים ולתפוס תשתיות נוספות, מה שמאפשר לנו לפגוע עוד יותר בסטאר בליזארד". מיקרוסופט הוסיפה כי ההליך המשפטי שאישר את ההסרה יאפשר לה לשבש במהירות כל תשתית חדשה של סטאר בליזארד בעתיד. סטאר בליזארד מתמקדת בערעור התהליכים הדמוקרטיים של מדינות במערב, בדגש על ארה"ב ובריטניה. הקבוצה עורכת בעיקר מתקפות מתוחכמות של הנדסה חברתית, כדי לגנוב אישורים של גורמים שונים המעורבים בהחלטות מדיניות ובתהליכים דמוקרטיים, כגון נבחרי ציבור, צוותי חשיבה, עיתונאים ועובדים מהמגזר הציבורי. שחקני האיום מתחזים למומחים בתחום מסוים כדי ליצור קרבה עם הקורבן המיועד בטרם יקבל קישור עם פישינג. הקבוצה מיומנת בטשטוש זהותה, מה שמאפשר לה להמשיך לפעול, תוך שינוי בדפוסי פעילותה. מיקרוסופט מסרה כי זיהתה 82 לקוחות שהיו על הכוונת של הקבוצה מאז ינואר 2023, נתון המשקף קצב של מתקפה מדי שבוע. "תדירות זו מדגישה את החריצות של הקבוצה בזיהוי מטרות בעלות ערך גבוה, יצירת הודעות דוא"ל של פישינג מותאמות אישית ופיתוח התשתית הדרושה לגניבת אישורים", כתבו חוקרי מיקרוסופט, "הקורבנות שלהם אינם מודעים לרוב לכוונה הזדונית. המתקפות הללו פוגעות בפעילות ומלבות פחד בקרב הקורבנות – כל אלה מפריעים להשתתפות דמוקרטית". ביולי השנה קבעו מומחי סייבר, ברקע הבחירות שנערכו בבריטניה, כי "מבצעי השפעה בסייבר מצליחים באופן דרמטי; רשתות הסושיאל עוזרות משמעותית לרוסיה ליצור כאוס בממלכה". התערבות הסייבר הרוסית הגדולה בבחירות במערב שנחשפה הייתה בקמפיין לבית הלבן, אז גורמים תקפו את מערכות המפלגה הדמוקרטית, בהשפעה של הקרמלין. בדצמבר 2023 הסתמן שידור חוזר של המתקפות הללו – בבריטניה. ממשלת הממלכה הזהירה אז כי רוסיה תקפה את המדינה בסייבר – לטובת שיבוש בחירות. הביון הבריטי חשף שהמודיעין הרוסי תקף – מאות פעמים – כמה "אנשים בעלי פרופיל גבוה" בסייבר, לרבות עובדי מדינה, פוליטיקאים, כלי תקשורת, קבוצות חשיבה וגופי מחקר באקדמיה. המקרה מתווסף לכמה פעמים שבהן הועלה בעבר שמה של רוסיה כתוקפת בסייבר של מטרות בריטיות, בין היתר סביב הברקזיט – משאל העם שבו הכריעו אזרחי הממלכה לצאת מהאיחוד האירופי. האצבע של הבריטים הופנתה ליחידה 18 של שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה, FSB, שקבוצת סטאר בליזארד כפופה לה. הם ציינו, כי "הרוסים עובדים קשה בסייבר במטרה לפורר את האיחוד האירופי ואת נאט"ו ולפגוע בפעילות המשותפת של המערב נגדה בהקשר של מלחמת אוקראינה – ולא רק… השפעה על מדיה חברתית היא מרכיב חשוב בתפיסת רוסיה. מטרת פוטין היא לערער את היציבות בכל מקום שאפשר במערב. הוא 'יגייס' לשורותיו כל מי שיכול לסייע לו: שמרנים, מתנגדי הגירה ועוד". מסע המתקפות של סטאר בליזארד, שנקראת גם Callisto ,Seaborgium ו-Colddriver, כלל כמה מתקפות, לרבות מתקפת פישינג ממוקדת (דיוג-חנית) על חברי פרלמנט בריטים ממפלגות שונות. המתקפות החלו ב-2015, ואולי אף קודם לכן. הן כללו קצירת מסמכים שנוגעים למסחר שבין ארצות הברית ובריטניה, שהודלפו לפני הבחירות הכלליות במדינה ב-2019, ופריצה ב-2018 ל-Statecraft – צוות חשיבה שתפקידו להגן על הדמוקרטיה בממלכה מפני פייק ניוז ודיסאינפורמציה. עוד הותקפו כמה ארגונים לא ממשלתיים, עיתונאים ואוניברסיטאות.

מלחמת "חרבות ברזל" העמידה את מנהלי משאבי האנוש בארגונים באתגר דחוף למתן מענה לאתגרים חדשים בתחום ההון האנושי שמעולם לא התמודדו איתם בעבר, ואין שום ספר או תיאוריה או תפיסות עולם שהכינו אותם לכך. אצל רוב החברות המיקוד היה טיפול באנשים: עובדים שגויסו, נשים של מילואימניקים שטיפלו בילדים ובמקביל היו צריכות להמשיך לעבוד, טיפול במשפחות של העובדים. וגם נולדה משימה חדשה שלא כל כך מוכרת: גיוס מחדש של אלו שחזרו ממילואים אחרי שירות ארוך שבו עברו חוויות לא פשוטות. לרגל יום השנה למלחמה, מערכת אנשים ומחשבים שמעה מפי ארבע מנהלות HR בכירות כיצד הן עברו את השנה ומה הן לוקחות איתן משנה זו. טליה טסלר, סמנכ"לית משאבי אנוש של קבוצת יעל, גרה ביישוב שבו בשעות הבוקר לא היו אזעקות, ולכן היא נחשפה לאירועים קצת יותר מאוחר. "בשעה 10:30 כשפתחתי את הטלפון, ראיתי מבול של ווטסאפים ממשפחה, חברים ועבודה", מספרת טסלר. "באותה תקופה הייתי בתפקיד אחר, מנהלת משאבי אנוש של אחת החטיבות, ומהר מאוד הבנתי שמשהו חריג קורה פה. אחרי ההתאוששות מההלם שאחז בכולם, בקבוצת יעל פתחו חמ"ל. התחלנו למפות את העובדים – מי גויס, היכן נמצא כל עובד, מה מצבם ועוד. בסך הכל גויסו מקבוצת יעל 130 עובדים, כי מרכיב ההון האנושי של החברה היה תמיד על בסיס נשי, ומכאן היה צריך לתת להרבה מהן מענה". ההתארגנות הייתה מהירה, לדברי טסלר, "כל אחת ממנהלות ה-HR הייתה אחראית על קשר עם העובדים שגויסו, בני המשפחה, סיוע בתרומה לקהילה, כולל הגעה פיזית למקומות שבהם היו מפונים, תרומות וציוד, ארוחות ועוד. במקביל, נעשו כל הפעולות כדי להמשיך לעבוד. החברה מספקת שירותי מיקור חוץ למגזרים שונים, וכאן המצב היה קצת יותר מאתגר, כי לקוחות המשיכו לעבוד והיה צריך לתת מענה. גייסנו אנשים, ולא עצרנו לרגע", היא מספרת. אתגר אחר שהתפתח תוך כדי המלחמה הוא טיפול בעובדים שחזרו משירות ארוך בדרום או בצפון. "זה לא היה קל. כל אחד הגיב בצורה אחרת, ואנחנו עשינו את כל המאמצים כדי לסייע להם, ופה ההנהלה גילתה גמישות מקסימלית. חלק רצו לקחת את הזמן ולהמשיך לעבוד מהבית, אחרים דווקא רצו לחזור מיד וביקשו משימות", אומרת טסלר. לבוא אל הלקוחות בעוטף אתי בר, מנהלת משאבי אנוש בישראכרט, מספרת, שאמנם בחברה מתרגלים מצבי קיצון, כי הם מספקים שירות חיוני, אבל אף אחד כמובן לא חשב על מצבי קיצון כאלו. "ביום א' בבוקר, אחרי שהבנו שיש פה מצב, האתגר הראשון היה לוודא שהלקוחות שלנו לא ייפגעו, ובראש ובראשונה תושבי העוטף, שהיו זקוקים לכרטיסי אשראי כדי שיוכלו לתפקד", מספרת בר, וממשיכה: "תוך זמן קצר המחלקה שלנו הפכה לחמ"ל והתארגנו במהירות כדי לרדת לשטח, למקומות שבהם היו הלקוחות שלנו או קרובי המשפחה, כדי לתת להם את המענה במקום. זה דבר שאף פעם לא עשינו ולא הכינו אותנו לזה", אומרת בר. היא מציינת, ש"ההתגייסות של העובדים הייתה מדהימה". אתי בר, מנהלת משאבי אנוש בישראכרט. צילום: פרטי בישראכרט מועסקים כ-2,000 עובדים, כ-100 מהם היו בשירות מילואים ארוך. "אנחנו חברה נשית, ולכן מספר המגויסים היה קטן, אבל כמובן שהיו בעלים של העובדות, בנים של עובדים, וזו הייתה התמודדות לא פשוטה", אומרת בר. "המיקוד היה קשר עם משפחות העובדים והמגויסים. בהקשר הזה אני חייבת לומר, שהמסקנה שלי היא, שהמלחמה הגדירה מחדש את המושג פרסונליזציה בתפקיד משאבי האנוש", אומרת בר. "עד כה, בדרך כלל דיברו ל המושג הזה בהקשר של קריירה ומקצוע, אבל במלחמה זה קיבל משמעות של קודם כל הבית, העובדים וכמובן דאגה ללקוחות שלנו, במיוחד בקטע שבו הגענו עד אליהם. לא הבנו עד כמה זה משמעותי עבורם". להמשיך לתפקד כמעט ללא חמצן ה-7 באוקטובר תפס את חברת הסטארט-אפ סייטוריזן בשלב די מתקדם של סבב גיוס נוסף לחברה, המספקת פתרונות דאטה ואנליטיקה ליצרניות תרופות וחברות פארמה ברחבי העולם, ובכך מסייעת להם לקבל החלטות נכונות יותר האם להשקיע בתרופה או בפתרון רפואי אחר. "הדאטה קיימת בכל מקום, והאתגר הוא לדעת לנתח אותו ולספק ללקוח את התובנות הנכונות וזה היתרון שלנו", אומרת מיכל קציר, סמנכ"לית משאבי האנוש בחברה. מיכל קציר, סמנכ"לית משאבי האנוש בסייטוריזן. צילום: גבע טלמור עצירת ההשקעה וגיוס למילואים של חלק מהעובדים העמידו את החברה בפני שני אתגרים קשים: האחד לשמור על העובדים למרות שהחמצן, הכסף, הלך והצטמצם, ומצד שני להמשיך לתת שירות ללקוחות בחו"ל. ברמת ההון האנושי, קציר מספרת, כי העובדים שלא גויסו עשו מעל ומעבר כדי למלא את מקומם של חבריהם, וכן לעשות פעולות למען החיילים, וכל זאת כמעט באפס תקציב. החדשות הטובות הן, שביולי השנה החברה הצליחה לגייס 80 מיליון דולר ממשקיעים המייצגים חברות טק ותרופות גדולות, וזה מאפשר לה לממש את המשך היעדים העסקיים שלה בחו"ל. "נכנסנו לתמיכה מאוד פרטנית הן בעובדים שגויסו וחזרו ממילואים, שהיה צריך לסייע להם לחזור לשגרה, והן בעובדים שנשארו. המוטו שליווה אותנו הוא, שמשבר הוא גם הזדמנות לצמיחה וזה מה שהניע את האנשים. לעזור, להתגייס ולתרום", אומר קציר לסיום  לשדר רוגע וביטחון לעובדים בחברה יו סי אל תוכנה, שבהנהלתו של יוסי רודריק, יש 200 עובדים, וכמה עשרות מהם גויסו. כאשר חלק גדול מהפעילות היא מיקור חוץ במגזרים שונים במשק, שבמסגרתם מציבה החברה אנשים מטעמה לפרויקטים ארוכי טווח, וזה יצר אתגרים לא פשוטים. "כבר בשבת בבוקר התחלתי לנהל רשימות של עובדים שגויסו ולהתחיל למפות מי ממשיך לעבוד, היכן צריך למצוא מחליפים ועוד", אומרת לימור שחר, סמנכ"לית קבוצת יו סי אל. לימור שחר, סמנכ"לית קבוצת יו סי אל. צילום: יח"צ "המגזרים שבהם החברה נותנת שירותים, פיננסי, ביטחוני ובריאות המשיכו לתפקד. הייתה התלבטות אם להמשיך לגייס ואיך, אבל הבנו שיש רצון דווקא מצד אנשי מילואים שהשתחרר לחפש עבודה וכך עשינו", אומרת שחר. אחת המשימות המרכזיות, לדבריה, הייתה להרגיע את העובדים, במיוחד אלו שהוצבו אצל לקוחות וחששו שמישהו אחר יתפוס את מקומם. "היינו בקשר שוטף הן עם הלקוחות, המנהלים והעובדים עצמם והקפדנו להרגיע אותם, שיש להם מקום עבודה, וזה היה מאוד חשוב להם", היא אומרת. במקביל, גם ביו סי אל עסקו הרבה מאוד בתרומות לחיילים, קשר עם תורמים מחו"ל ושינוע ציוד למקומות שבהם הם נמצאים.             ג      

מלחמת "חרבות ברזל" העמידה את מנהלי משאבי האנוש בארגונים באתגר דחוף למתן מענה לאתגרים חדשים בתחום ההון האנושי שמעולם לא התמודדו איתם בעבר, ואין שום ספר או תיאוריה או תפיסות עולם שהכינו אותם לכך. אצל רוב החברות המיקוד היה טיפול באנשים: עובדים שגויסו, נשים של מילואימניקים שטיפלו בילדים ובמקביל היו צריכות להמשיך לעבוד, טיפול במשפחות של העובדים. וגם נולדה משימה חדשה שלא כל כך מוכרת: גיוס מחדש של אלו שחזרו ממילואים אחרי שירות ארוך שבו עברו חוויות לא פשוטות. לרגל יום השנה למלחמה, מערכת אנשים ומחשבים שמעה מפי ארבע מנהלות HR בכירות כיצד הן עברו את השנה ומה הן לוקחות איתן משנה זו. טליה טסלר, סמנכ"לית משאבי אנוש של קבוצת יעל, גרה ביישוב שבו בשעות הבוקר לא היו אזעקות, ולכן היא נחשפה לאירועים קצת יותר מאוחר. "בשעה 10:30 כשפתחתי את הטלפון, ראיתי מבול של ווטסאפים ממשפחה, חברים ועבודה", מספרת טסלר. "באותה תקופה הייתי בתפקיד אחר, מנהלת משאבי אנוש של אחת החטיבות, ומהר מאוד הבנתי שמשהו חריג קורה פה. אחרי ההתאוששות מההלם שאחז בכולם, בקבוצת יעל פתחו חמ"ל. התחלנו למפות את העובדים – מי גויס, היכן נמצא כל עובד, מה מצבם ועוד. בסך הכל גויסו מקבוצת יעל 130 עובדים, כי מרכיב ההון האנושי של החברה היה תמיד על בסיס נשי, ומכאן היה צריך לתת להרבה מהן מענה". ההתארגנות הייתה מהירה, לדברי טסלר, "כל אחת ממנהלות ה-HR הייתה אחראית על קשר עם העובדים שגויסו, בני המשפחה, סיוע בתרומה לקהילה, כולל הגעה פיזית למקומות שבהם היו מפונים, תרומות וציוד, ארוחות ועוד. במקביל, נעשו כל הפעולות כדי להמשיך לעבוד. החברה מספקת שירותי מיקור חוץ למגזרים שונים, וכאן המצב היה קצת יותר מאתגר, כי לקוחות המשיכו לעבוד והיה צריך לתת מענה. גייסנו אנשים, ולא עצרנו לרגע", היא מספרת. אתגר אחר שהתפתח תוך כדי המלחמה הוא טיפול בעובדים שחזרו משירות ארוך בדרום או בצפון. "זה לא היה קל. כל אחד הגיב בצורה אחרת, ואנחנו עשינו את כל המאמצים כדי לסייע להם, ופה ההנהלה גילתה גמישות מקסימלית. חלק רצו לקחת את הזמן ולהמשיך לעבוד מהבית, אחרים דווקא רצו לחזור מיד וביקשו משימות", אומרת טסלר. לבוא אל הלקוחות בעוטף אתי בר, מנהלת משאבי אנוש בישראכרט, מספרת, שאמנם בחברה מתרגלים מצבי קיצון, כי הם מספקים שירות חיוני, אבל אף אחד כמובן לא חשב על מצבי קיצון כאלו. "ביום א' בבוקר, אחרי שהבנו שיש פה מצב, האתגר הראשון היה לוודא שהלקוחות שלנו לא ייפגעו, ובראש ובראשונה תושבי העוטף, שהיו זקוקים לכרטיסי אשראי כדי שיוכלו לתפקד", מספרת בר, וממשיכה: "תוך זמן קצר המחלקה שלנו הפכה לחמ"ל והתארגנו במהירות כדי לרדת לשטח, למקומות שבהם היו הלקוחות שלנו או קרובי המשפחה, כדי לתת להם את המענה במקום. זה דבר שאף פעם לא עשינו ולא הכינו אותנו לזה", אומרת בר. היא מציינת, ש"ההתגייסות של העובדים הייתה מדהימה". אתי בר, מנהלת משאבי אנוש בישראכרט. צילום: פרטי בישראכרט מועסקים כ-2,000 עובדים, כ-100 מהם היו בשירות מילואים ארוך. "אנחנו חברה נשית, ולכן מספר המגויסים היה קטן, אבל כמובן שהיו בעלים של העובדות, בנים של עובדים, וזו הייתה התמודדות לא פשוטה", אומרת בר. "המיקוד היה קשר עם משפחות העובדים והמגויסים. בהקשר הזה אני חייבת לומר, שהמסקנה שלי היא, שהמלחמה הגדירה מחדש את המושג פרסונליזציה בתפקיד משאבי האנוש", אומרת בר. "עד כה, בדרך כלל דיברו ל המושג הזה בהקשר של קריירה ומקצוע, אבל במלחמה זה קיבל משמעות של קודם כל הבית, העובדים וכמובן דאגה ללקוחות שלנו, במיוחד בקטע שבו הגענו עד אליהם. לא הבנו עד כמה זה משמעותי עבורם". להמשיך לתפקד כמעט ללא חמצן ה-7 באוקטובר תפס את חברת הסטארט-אפ סייטוריזן בשלב די מתקדם של סבב גיוס נוסף לחברה, המספקת פתרונות דאטה ואנליטיקה ליצרניות תרופות וחברות פארמה ברחבי העולם, ובכך מסייעת להם לקבל החלטות נכונות יותר האם להשקיע בתרופה או בפתרון רפואי אחר. "הדאטה קיימת בכל מקום, והאתגר הוא לדעת לנתח אותו ולספק ללקוח את התובנות הנכונות וזה היתרון שלנו", אומרת מיכל קציר, סמנכ"לית משאבי האנוש בחברה. מיכל קציר, סמנכ"לית משאבי האנוש בסייטוריזן. צילום: גבע טלמור עצירת ההשקעה וגיוס למילואים של חלק מהעובדים העמידו את החברה בפני שני אתגרים קשים: האחד לשמור על העובדים למרות שהחמצן, הכסף, הלך והצטמצם, ומצד שני להמשיך לתת שירות ללקוחות בחו"ל. ברמת ההון האנושי, קציר מספרת, כי העובדים שלא גויסו עשו מעל ומעבר כדי למלא את מקומם של חבריהם, וכן לעשות פעולות למען החיילים, וכל זאת כמעט באפס תקציב. החדשות הטובות הן, שביולי השנה החברה הצליחה לגייס 80 מיליון דולר ממשקיעים המייצגים חברות טק ותרופות גדולות, וזה מאפשר לה לממש את המשך היעדים העסקיים שלה בחו"ל. "נכנסנו לתמיכה מאוד פרטנית הן בעובדים שגויסו וחזרו ממילואים, שהיה צריך לסייע להם לחזור לשגרה, והן בעובדים שנשארו. המוטו שליווה אותנו הוא, שמשבר הוא גם הזדמנות לצמיחה וזה מה שהניע את האנשים. לעזור, להתגייס ולתרום", אומר קציר לסיום  לשדר רוגע וביטחון לעובדים בחברה יו סי אל תוכנה, שבהנהלתו של יוסי רודריק, יש 200 עובדים, וכמה עשרות מהם גויסו. כאשר חלק גדול מהפעילות היא מיקור חוץ במגזרים שונים במשק, שבמסגרתם מציבה החברה אנשים מטעמה לפרויקטים ארוכי טווח, וזה יצר אתגרים לא פשוטים. "כבר בשבת בבוקר התחלתי לנהל רשימות של עובדים שגויסו ולהתחיל למפות מי ממשיך לעבוד, היכן צריך למצוא מחליפים ועוד", אומרת לימור שחר, סמנכ"לית קבוצת יו סי אל. לימור שחר, סמנכ"לית קבוצת יו סי אל. צילום: יח"צ "המגזרים שבהם החברה נותנת שירותים, פיננסי, ביטחוני ובריאות המשיכו לתפקד. הייתה התלבטות אם להמשיך לגייס ואיך, אבל הבנו שיש רצון דווקא מצד אנשי מילואים שהשתחרר לחפש עבודה וכך עשינו", אומרת שחר. אחת המשימות המרכזיות, לדבריה, הייתה להרגיע את העובדים, במיוחד אלו שהוצבו אצל לקוחות וחששו שמישהו אחר יתפוס את מקומם. "היינו בקשר שוטף הן עם הלקוחות, המנהלים והעובדים עצמם והקפדנו להרגיע אותם, שיש להם מקום עבודה, וזה היה מאוד חשוב להם", היא אומרת. במקביל, גם ביו סי אל עסקו הרבה מאוד בתרומות לחיילים, קשר עם תורמים מחו"ל ושינוע ציוד למקומות שבהם הם נמצאים.             ג