למרות היכולת לפגוע בכלי השיט המהירים, בוושינגטון נמנעים לפי הערכות מפעולה רחבה נגדם - מחשש לשחיקת משאבים, פגיעה בכוננות למערכה אזורית - והסתבכות בלחימה ממושכת מול מאות מטרות קטנות במפרץ הפרסי

במושב הקיץ נציגי העם יצטרכו להחליט אם הם מוכנים להמשיך במסע ההשפלה שבו השופטים מכופפים אותם שוב ושוב. חברי הקואליציה נדרשים לעשות מעשה כדי להימנע ממשבר חוקתי ולהגן על העם

חמישה ימים לאחר הרצח מחוץ לפיצה האט, שוטרי מחוז מרכז בהובלת יל"פ שרון פשטו על בתיהם של החשודים ועצרו שישה קטינים בני 13 עד 17. לפי גורמי חקירה, החשודים כיבו טלפונים ונעלמו מבתיהם. במשטרה מציינים כי נאספו ראיות משמעותיות הקושרות אותם לרצח

אישה בת 35 מרעננה, בשבוע ה-28 להריונה הראשון (הריון תאומים), הובהלה במהלך הלילה (שבת) למרכז הרפואי מאיר במצב אנוש תוך כדי פעולות החייאה - לאחר שהתמוטטה בביתה. עם הגעתה בוצע ניתוח קיסרי חירום בחדר טראומה, וצוותים רבים המשיכו במאמצי החייאה מתקדמים וממושכים ליולדת ולתינוקות. עם זאת, לאחר מאמצים רבים נאלץ הצוות הרפואי לקבוע את מותם של האם ושני התינוקות. סיבת המוות טרם התבררה, והאירוע דווח למשרד הבריאות.

הטמפרטורות במהלך השבת היו גבוהות בכ-5 מעלות מהממוצע הרב שנתי לתקופה זו, וחריגות ביחס לסוף אפריל. בהמשך השבוע צפוי שינוי חד במזג האוויר עם ירידה של שש עד שמונה מעלות, גשמים ואף ברקים ורעמים. לקראת סוף השבוע יחזור השרב - ואולי הפעם, כדי להישאר

הקיבוץ שספג מכה קשה ביותר בטבח שבעה באוקטובר, ממשיך להתמודד עם מציאות ביטחונית מטרידה, כשברקע - השתקמות חמאס, ופקיעת האולטימטום הבינלאומי לפירוז ארגון הטרור בשמונה באפריל. "הפער בין הבטחות הממשלה למציאות העפיפונים בחצרות הבתים מייצרת דאגה עמוקה"

סמ"ר בן כהן, היה הרבה מעבר ללוחם מצטיין - הוא היה הדבק של הצוות. חבריו ומפקדיו מתארים חבר שלא ויתר לעצמו למרות פציעות, שתמיד התנדב להיות ראשון ושמר על חבריו מאחור. בנפילתו בהיתקלות בדרום לבנון הותיר אחריו לא רק משפחה כואבת, אלא גם צוות שאיבד את הלב הפועם

נשיא המדינה יצחק הרצוג וראש הממשלה בנימין נתניהו בחרו להזכיר השנה בנאומיהם בטקס יום הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה את הרב אברהם שלמה זלמן צורף, שנרצח על ידי ערבים בירושלים בשנת 1851, ונחשב לנפגע פעולות האיבה הראשון המוכר על ידי מדינת ישראל. תזכורת לכך שהטרור הערבי נגד יהודים לא קשור להקמת המדינה, קרוב למאה שנים מאוחר יותר, וגם לא למלחמת ששת הימים ושחרור יהודה, שומרון, חבל עזה, סיני, רמת הגולן וירושלים - על אף שהם משמשים תירוץ לא רע עבור אויבי ישראל. עד כמה לא רע? עד כדי כך שיש גם יהודים רבים, אפילו רבים מאוד, שהשתכנעו בעצמם שאם רק יואילו לפנות את מקומם עבור הערבים הדורשים זאת, ייפתר הסכסוך ובא לציון גואל. המציאות, כמובן, הפוכה, והסכסוך אינו טריטוריאלי. וגם השאיפות הלאומיות המומצאות של ערביי יו"ש ועזה הם רק תירוץ ולא דבר אמיתי. ראשית, כי שאיפות אלו לא היו קיימות לפני 1948. שנית, כי בכל הזדמנות להעניק להם עצמאות וריבונות הם לא בחרו להשתמש בה לבנייה עצמית, אלא להמשך המאבק להריגת יהודים. מה שמלמד שאלה היו כוונותיהם מלכתחילה. אבל רק עכשיו, לראשונה מאז 1967, שנתיים וחצי אחרי שהתחילה המלחמה הנוכחית, יש סיכוי שיתחילו בצד שכנגד להבין שבכל פעם שינסו להילחם - המחירים שישלמו יהיו כבדים מנשוא. שישראל מפסיקה להיות פראיירית, ומפסיקה להתייחס לשטחים שכבשה כמו לאיזה נטל על צווארה, אלא בדיוק כמו שצריך להתייחס אליהם - כנכס אדיר שלא יוחזר לעולם.