וגם: מחזירים את מלנייה הביתה, מתדלקים את חריש, מעריכים אחריות תאגידית ואם לא טסים, לפחות נאכל - יש עוף או בקר

"לא ירד לי דם, ואף פעם לא קיבלתי ממנו סטירה, אבל ההתנהגות שלו היתה הרבה יותר משפילה. הרשיתי לו להפוך אותי לאפס ואני לא מבינה את עצמי, פשוט לא מבינה. אל תראה אותי כאישה קטנה, אני עובדת בתפקיד בכיר בשירות הציבורי, קטנה אני לא, אבל בבית הוא השליט עלי משטר של טרור. אבא שלי ז"ל אמר לי פעם אחר פעם - אל תתחתני איתו, הוא נראה לי אלים, יהיה לך רע שם. תברחי. אבל מה ידעתי בגיל 23? וכך, פחות או יותר חודשיים אחרי החתונה - הוא לקח את הכרטיס אשראי שלי וגזר לי אותו. אמר שאם אנחנו רוצים להתקדם בחיים, כל הטיפול בכלכלה של המשפחה יהיה עליו. והסכמתי איתו, כי באמת שאני גרועה בפיננסים. אבל לאט לאט, השתלטנות שלו הקצינה, והוא דרש ממני שאדווח לו על כך הוצאה. וסתמתי, במניפולטיביות שלו הוא שכנע אותי שזו הדרך להצלחה מבחינתנו. לקח לי שנים ארוכות, למעלה מעשור, להסכים להסתכל במראה ולהבין שאני חיה עם גבר שמכה אותי כלכלית. לפני כשנה הודעתי לו שאני רוצה להתגרש. החלטתי לשים סוף לסיוט הזה. למזלי, את הקריירה שלי לא הזנחתי ואני יודעת איך לתפקד. אני מבקשת ממך שתכניס לכתבה את המילים הבאות שלי: תבעטו אותו לכל הרוחות והשדים, אל תסכימו לחיות כך, תאזרו את האומץ ותלכו ממנו". את המילים האלו אומרת לנו דנה מיהוד, אישה באמצע שנות ה-40 לחייה. היא, כמו עשרות אלפי נשים בישראל, חיות לצילו של גבר "מכה" כלכלית. במקרים רבים, רשויות הרווחה אינן מקבלות דיווח על הנעשה בתוך כותלי הבית וגם לשכנים אין מושג שהתא המשפחתי הזה מתנהל תחת משטר אלים, אך הסטטיסטיקה מלמדת שהתופעה, רחבה מאוד, חוצה מגזרים ומעמדות.

Invent הישראלית פיתחה אסלה חכמה, שכוללת מנוע השואב ריחות וזיהומים. הריחות הלא נעימים שיוצאים מהאסלה הם למעשה חיידקים שנדבקים למשטחים, כשהפיתרון של Invent הופך את חלל השירותים לנקי יותר

חמישית מכלל ראיונות העבודה שנקבעים בחברות לא מתקיימים מאחר והמועמד לא מגיע אליהם. לדברי ים דביר, מייסד הסטארטאפ spetz.io המשתמש בבינה מלאכותית כדי לייעל ולשפר את התקשורת שבין החברות לבין המועמדים, הסיבות לשיעור הגבוה של הימנעות מהפגישות הן מגוונות. לעיתים המועמד מצא עבודה או שינה את תוכניותיו בלי לטרוח לעדכן על כך. במקרים אחרים נתקפים המועמדים חששות שמשפיעות גם על התחושה הפיזית ואילו יש אנשים שלא רוצים באמת בעבודה. מבחינת הארגונים מדובר בנזק מצטבר עצום שכן המנהלים מפנים זמן יקר למפגשים שלא מתקיימים. הם גם נאלצים לוותר על בחינת מתמודדים אחרים שהיו מתייצבים לפגישה ומתאימים יותר לחברה.

זמן דוחות הטכנולוגיה. לאחר נטפליקס בשבוע שעבר, הערב (רביעי) דיווחה מיקרוסופט על תוצאות הרבעון השני - ואין ספק שהרבה אנשים שם מחייכים. גם טסלה דיווחה על תוצאותיה, ואילון מאסק יצא, כמו תמיד, מנצח.

מגיפת הקורונה הפכה את עונת הספורט למוזרה. הליגות חזרו בטפטופים, ובתחילת אוגוסט, לאחר סיומן, תתחדש גם ליגת האלופות, שהופסקה באמצע מרץ. גמר המפעל, שהכרטיסים אליו, בימים כתיקונם, אוזלים תוך ימים ספורים, צפוי להתקיים רק ב-23/8, לא ברור אם זה יקרה בנוכחות קהל. תופעת האספנות אינה חדשה והיא מוכרת מאוד מארה"ב, אנגליה ואיטליה. ב-1909 איש לא חשב שמחירו של קלף בייסבול אחד, שחולק בחינם בתוך חפיסות סיגריות, יעלה 2.35 מיליון דולר כעבור קצת פחות מ-100 שנה, ואף אחד לא האמין שתעשיית הקלפים תגלגל בארה"ב כ-7 מיליארד דולר בשנה. העונה הנוכחית של ליגת האלופות תיחשב לנדירה, ולכן מיד עם התחדשות המשחקים יהפכו פריטי האיסוף - קלפים, אלבומים וכל מה שהכוכבים והקבוצות של העונה הזו חתומים עליו, לפרטי אספנים ולזיכרון בלעדי. לפי דיווחים, ישנם פריטים, בהם קלפים ופרטי אספנות מיוחדים, שערכם כבר עלה בשוק השחור למאות דולרים.

חוסר הוודאות בימים אלה גדול במיוחד עבור ציבור המתחתנים. זוגות רבים סבלו בחודשים האחרונים מביטולים ומשינויים מעיקים בתכניות. נכון להיום אולמות וגני האירועים, עליהם מצביע משרד הבריאות כמוקד בעל סיכון הדבקה גבוה, סגורים. הפיתרון היצירתי מגיע מעיריית גבעתיים. ברוח הימים הללו, העיריה מזמינה זוגות צעירים (וגם מבוגרים יותר), תושבי העיר, לקיים את החתונה ברחבת מצפה הכוכבים העירוני. רחבת מצפה הכוכבים העירונית חולשת על אחד מהנופים היפים ביותר בארץ ובגוש דן בפרט. הנוף שנשקף בשקיעה מהרחבה הממוקמת בגן העלייה השנייה יכול להוות תפאורה מושלמת לכל זוג אוהב ובוודאי לזוג שמתחתן.

בסרטון: תושבים בדואים מהנגב מוחים כנגד חוסר השוויון החברתי. יש פתגם ערבי שאומר, "عمره الدم ما بصير مي" (דם לעולם לא יהפוך למים), פתגם המדגיש את הערך העליון של חיי האדם. אבל השבוע התקשורת הישראלית הוכיחה שבהחלט דם יכול להפוך לטחינה. במהלך השבועיים שעברו זכה הסיפור של טחינת אל ארז והחלטת החברה לתרום סכום של 50 אלף שקל, להקמת קו סיוע ללהט"בים ערבים באגודה למען הלהט"ב בישראל לסיקור נרחב בתקשורת העברית. כתבים ועורכים עשו את מיטב יכולתם על מנת להנגיש לקורא הישראלי - הסובל ממגבלה כרונית הידועה בשם "אי ידיעת השפה הערבית" - מה פשר העניין, ומה משתולל ברשתות החברתיות בקרב הציבור הערבי הפלסטיני. בהמשך התחיל גל סטוריז ותמונות של אנשים שהגדילו והצטלמו עם צנצנת טחינה מתוך מטרה להצהיר באיזה צד הם עומדים. מעטים הם המקרים או המחאות המתרחשות בזירה הפנים ערבית פלסטינית בישראל, הזוכים להתייחסות כל כך ענפה מצד קשת רחבה של גורמים בזירה הציבורית הישראלים, ומקבלים סיקור מכובד בערוצי התקשורת העבריים. ראייה על כך, אפשר לראות במחאה נגד האלימות והפשיעה המאורגנת בישובים הערבים, אשר כבר שנה לא הפסיקה להיות בראש סדר היום ברשתות החברתיות בערבית ובקרב מנהיגי הציבורי הערבי, אך בקושי זוכה להתייחסות בשיח הציבורי בעברית, ודרישותיה המוצדקות אינן מקבלות במה, בטח לא באולפני הטלוויזיה אשר סובלים מתת-ייצוג כרוני לאוכלוסייה הערבית. אז מה הופך את נושא הטחינה לכל כך סקסי בעיני התקשורת?