עוד לא הוטלו ההגבלות החדשות בגין התבהלה שמעורר כאן האומיקרון, התשנית (וריאנט) שמבשרת למעשה את הניצחון על הקורונה והפיכתה למחלה שניתן לחיות לצדה (אבל זה כבר נושא לטור אחר), והנה עלתה שוועתם של בעלי העסקים השמימה: פיצויים, הם דורשים - ויש להם נימוק מצוין: מדיניות הבידודים בשילוב התו הירוק, כמוה כסגר חלקי, שיפגע בעסקים - ומשום כך יש להקדים תרופה למכה ולהכריז על מתווה ברור שישפה אותם בגין הנזקים הצפויים. הטיעון הזה נשמע ברגע הראשון כל כך הגיוני, עד שלוקח זמן לפרק אותו למרכיביו ולהבין שמה שמניע את בעלי העסקים (בהכללה כמובן) הוא לא התקווה שההגבלות שתוטלנה על העסקים תהיינה קלות ככל האפשר, אלא להפך: הם מייחלים לסגר מלא שבעקבותיו המדינה תהיה "חייבת" לפצות אותם. קצת כמו שחקלאים (שוב, בהכללה), בעת חורף שחון, לא מתפללים לגשם אלא להכרזה רשמית על שנת בצורת, מה שיבטיח להם פיצויים. גם אני עצמאי, ולפיכך מודע לעוולות שיש בחוק - ולא פחות חמור מכך בגישה - כלפי עצמאיים בישראל: בעיני כל פקיד שומה אתה עבריין עד שלא יוכח אחרת. דמי הביטוח הלאומי המנופחים שאתה משלם מדי חודש לעולם לא חוזרים אליך. מס ההכנסה מסוגל לפסול לך את הספרים בגלל קוצו של יוד - ועוד לא אמרנו מילה על נושאים כמו פנסיה או דמי אבטלה. רוצה לומר, אני מבין היטב מה פירושם של החיים ב"ארץ אוכלת עצמאיה". ובכל זאת, מוכרחים להגיד שמתווה הפיצויים לעצמאים שהונהג בימי הממשלה הקודמת, גם אם קרטע בתחילה וגרם לנו לקנא בגרמנים למשל "שקודם כל משלמים ורק אחר כך בודקים" כפי שמחו כמה בעלי עסקים בשעתו (מיד נשוב אל הטיעון הזה), עבד מעולה בהמשך: בעלי העסקים בישראל פוצו בנדיבות בגין ההפסדים שספגו בגין הקורונה. אולי זה המקום לחדד: בעלי עסקים שדיווחו לרשויות המס כחוק על כל הכנסותיהם במהלך השנים שקדמו לפרוץ המגפה, פוצו כהלכה. אני חייב להודות שעבור ציבור גדול של עצמאים, ככל הנראה הרוב הדומם שלהם, היה כאן גם רגע של נחת: במשך שנים הם הביטו בחלק מעמיתיהם מעלימים הכנסות והרגישו פראיירים, והנה הגיע יום פקודה ובו כל אלה שהעלימו ערמות של כסף מזומן מבלי לשלם מס, נשארו עם פנקס החשבוניות ביד...