מערכת "הצינור" חושפת לראשונה עשרות עדויות על הטרדות מיניות מצד אחד מסוכני הדוגמניות הגדולים בארץ שי אביטל, אחת המתלוננות: "יצאתי ערב אחד ולבשתי חצאית מיני, בשלב מסוים אני מרגישה את היד שלו חופנת לי את הישבן, זה היה שוק". צפו בקטע מתוך התחקיר

ג'קי מייסון, בן למשפחת רבנים שהיה רב בעצמו לפני שפנה לקומדיה והפך לאחד הקומיקאים היהודים המובילים בארצות הברית, מת בגיל 93. הדור הצעיר הכיר אותו בעיקר כאביו של הליצן קראסטי ב"משפחת סימפסון"

חושש מהאנטישמיות בגרמניה, מבסוט מההחלטה של טראמפ לגבי השגרירות בירושלים, ועדיין מתרגש לשמוע את הגרסה של ביונסה ללהיט הגדול שלו. לקראת שתי הופעות בישראל, סולן אלפאוויל מריאן גולד בריאיון מיוחד. רק בבקשה, אל תגידו לו שהאייטיז עושים קאמבק

המשימה הקבוצתית של העונה עוסקת במטבח התאילנדי. חלק מהמתמודדים אוהבים אותה, אבל ססיל מהנבחרת האדומה מאוד לא מתחברת לקונספט ומתקשה להשתלב - וגם אסף נרתם: "ססיל, זה אוכל כמו כל אוכל". האם זה יעלה לנבחרת שלו בהפסד? צפו בהצצה לפרק הבא, שישודר ביום שני

פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר יתקיים השנה במתכונת רגילה בעיר הצפונית אחרי שנת קורונה שבה הוא התקיים באון ליין. הבוקר (ראשון) נערכה בתל אביב מסיבת עיתונאים שבה נחשפה התוכנית האומנותית של הפסטיבל והוצגו קטעים מן ההצגות. הפסטיבל השנה נערך בסימן של התחדשות וחזרה לחיים ולשגרה. הוא יתקיים בין 21 ל-24 בספטמבר, חול המועד סוכות, ברחבי העיר עכו. בפתיחת האירוע ספד שלום שמואלוב, המנהל האומנותי של הפסטיבל, לבמאי עמרי ניצן שהלך אתמול לעולמו: "היה לו ידע כל כך גדול, כישרון ותשוקה שאין דומה לה לעשייה לתיאטרון". בפסטיבל יופיעו מאות שחקנים ופרפורמרים, שיעלו עשרות מופעי תיאטרון, הצגות רחוב ומופעים חדשים, מתוכם: שמונה בכורות שייקחו חלק בתחרות הפסטיבל, ארבע הצגות במה קצרות, אירועי חוצות הכוללים עשרות מופעים, הצגות רחוב ואירועים מיוחדים, חינם לקהל הרחב - וכן מגוון מופעי לילה.

כוכב הנוער עומר חזן מספר לתום נשר במהדורת השבת של חדשות 13, על הקשיים בדרך לפסגה ועל היעד הבא שסימן לעצמו - לכבוש את "עולם המבוגרים". צפו בכתבה המלאה

ביום חמישי האולימפיאדה עוד לא התחילה. אף אחד לא דמיין שתוך פחות מ-48 שעות צמד המילים "אבישג סמברג" יתגלגל בפה של המונים, שמדליה ישראלית תגיע כל כך מהר, ובטח שלא את החגיגה הלאומית מסביב. לא. ביום חמישי טוקיו נראתה רחוקה מתל אביב, ועצם הרעיון לקיים את אירוע הספורט הגדול בעולם ללא קהל נשמע, כמו שפעם אמרו כאן, עצוב ומיותר. כשג'ירפות עלו על במת הבארבי בתל אביב ביום חמישי האחרון, לכך הם הקדישו את הקטע הפותח של המופע. תוך שימוש באפקטים קוליים, גלעד כהנא הציג מין מונולוג על בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים. האדם, גבר או אישה, שכל חייו רץ או קופץ ולא עושה שום דבר אחר בשביל הרגע שבו יוכל להתעלות - אבל בסוף ישמע רק מחיאת כף אחת באצטדיון האתלטיקה השומם, זו של המאמן - וזהו.

כל אחד ואחת מהספורטאים שזוכים להגיע למשחקים האולימפיים, נבחנים תמיד מול הישגי העבר. זהו מדד אכזרי, בהתחשב בכך שמדובר בכ-11 אלף אתלטי-על, חוד החנית של האנושות בלי שמץ של הגזמה. ובכל זאת, כל הישג נבחן אל מול הציפיות, הדירוג, המיקום באליפות העולם האחרונה ובאליפות אירופה, התוצאה שהשיגו בשנה החולפת, השיא האישי, המפגשים הקודמים מול יריבים כאלה ואחרים וכו'. הז'רגון הזה נראה כל כך טבעי, עד שכמעט אפשר לשכוח עד כמה הוא חריג. עד כמה הסטנדרט הזה של הכי טוב או כלום, לא רלוונטי בתחומים אחרים בחיינו. רק לפני שבועיים ננעל טורניר יורו 2020, שמלבד איכותו המקצועית והבידורית, הציב על המרקע שלנו גם שיא של חוויית שידור - אולפן שהיה בעת ובעונה אחת מופת של מקצועיות וידע, וגם כיף חיים של בידור וצבע (גילוי נאות: ערוצי צ'רלטון ו-וואלה הם חלק מאותו קבוצת תקשורת). על פי הסטנדרטים שאנחנו מפעילים כלפי ספורטאים - אולימפיאדת טוקיו 2020 הייתה אמורה להיות נקודת שיא חדשה. אלא שיום השידורים הראשון של המשחקים, ובלא מעט מובנים ההיסטורי מבחינה ישראלית - הדגיש בעיה שמתרחשת לנגד עינינו מזה מספר שנים. לאורך היורו, הופנו טענות רבות מצד צופים כלפי הקשיים הגדולים שגילה ערוץ הספורט בתיווך המשחקים. לשיא הגיעו הדברים כששערים הוצגו בשידורי הערוץ בעזרת איורים או תמונות סטילס, בשל היעדר זכויות שידור. והנה, כשסוף סוף הגיע תורו של הערוץ לזהור לבד על המפה עם אירוע הספורט הגדול בעולם, עלו ובאו כל החולשות שהתקבצו בו לאורך השנים האחרונות. הראשונה והבולטת שבהן - כזו שקשה להדגיש מספיק עבור מי שספורט עבורם הוא אהבה לאורך כל ימות השנה, ולא רק באירועי שיא - היא התחושה שחלק לא מבוטל מהטאלנטים של הערוץ פשוט לא אוהבים ספורט. לכל הפחות, יש להם דרך מוזרה מאוד להפגין אהבה.