זמרת מפרו ניסתה להשוויץ ביכולות הריקוד שלה על עמוד - אך הריקוד הסתיים באסון כואב שתועד במצלמה. על אף שהיא נשמעה ונראתה סובלת, ברשת מצאו סיבות להתעצבן ולכעוס עליה

מלורה הארדין, שגילמה בסיטקום את ג'ן, אמרה כי היא "לגמרי" בעניין של גרסה מחודשת - כסרט או כסדרה, קצת יותר מעשר שנים לאחר שירדה מהאוויר. הארדין הוסיפה כי כבר דיברה היוצר המקורי של הסדרה על אפשרויות עלילה לדמות שלה

כמו ישראל כולה, גם מוזיאון תל אביב עבר טלטלה עזה בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר. כעת, תוך מבט מחודש על האוסף וניסיון לתכנן קדימה תוך חוסר ודאות, המוסד מוצא ייעוד ציבורי חדש: טיפול ותרפיה באמנות לניצולים ונפגעי הטראומה. ומה מתוכנן להמשך השנה?

האורך לא קובע. זה נכון, חוץ מאשר במקרים שזה לא נכון. למשל, בכתבות מגזין טלוויזיוניות, האורך מאוד קובע. קחו לדוגמה את התכנית האחרונה של "אולפן שישי". מי שישב מול ערוץ 12 וניסה לתזמן את אורך הכתבות גילה שלנורות האדומות של האלוף במיל' יצחק בריק הקדישו במהדורה פחות מ-8 דקות. הכתבה של עידו סולומון עם חטיבת הצנחנים בח'אן יונס ארכה כ-13 דקות. הכתבה המצמררת של יעל אודם עם אלמנות כיתת הכוננות של כפר עזה שחזרו לראשונה לקיבוץ ארכה כ-18 דקות. ואז הגיעה הכתבה האחרונה שחצתה כבר את רף ה-20 דקות, לא כולל ההקדמה של דני קושמרו. זו הייתה כתבה על כלבה, תרתי משמע. בעיתונות מוכר השימוש במילים "כתבה מלטפת". באנגלית מכנים את הכתבות האלה "פלאף פיס" (מילולית: כתבה עם פלומה). אך למרות שקשה לצפות בכתבה של ציון נאנוס על הכלבה מייקי ולא לרצות ללטף את פלומות השיער שצמחו לה מעל הפרווה שנחרכה בעזה, זו לא הייתה כתבה מהסוג הזה. אפילו להפך. זה סיפור על גבורה, על הקרבה, על נחישות, על השראה, ובעיקר - על קורבן. ציון נאנוס ליווה את סיפורה של כלבת עוקץ שנפצעה קשה בפעילות מבצעית בעזה, לאחר שהסתערה ראשונה על בית ממולכד כדי לחפש חומר נפץ, ונפגעה מרימון שהתפוצץ ליד ראשה. היא איבדה לחלוטין את חוש השמיעה וחוש הראייה, וספגה פגיעה משמעותית במוח מרסיסים שחדרו לראשה. כל זה לפני שדיברנו על הפגיעה הנפשית, שהפכה כלבה אמיצה ועצמאית למפוחדת וחרדתית.

עאדל אימאם, גדול שחקני מצרים ואחד מגדולי השחקנים והקומיקאים בעולם הערבי, פורש ממשחק לאחר כ-62 שנה שבהן שיחק בסרטים, סדרות ומחזות. בנו של עאדל, הבמאי ראמי אימאם, סיפר כי אביו בן ה-83 החליט לפרוש למרות בריאות תקינה לגמרי: "הוא החליט לבלות את הזמן שנותר לו עם משפחתו ונכדיו". עאדל אמאם - המכונה במצרים "א-זעים" (המנהיג) - השתתף ביותר מ-100 סרטי קולנוע ופרצופו מוכר בכל בית ערבי. בישראל הוא מוכר בעיקר מהשתתפותו בסרטי הקולנוע הערבים ששודרו במשך שנים ארוכות בימי שישי בערוץ 1. בשנת 2005 השתתף בסרט "בית יעקוביאן", המבוסס על הרומן המדובר של עלאא אל-אסואני. סרט זה הוא ההפקה המצרית היקרה ביותר עד כה. עאדל נשוי ואב לשלושה ילדים. אחד מילדיו הוא כאמור הבמאי ראמי אימאם. בן נוסף שלו הוא השחקן מוחמד אימאם.

מתוך הזוגיות המתחדשת של הזוג המפתיע של הביצה, נולד "להתאהב מחדש" - מופע מוסיקלי חדש ומחמם לב הכולל כמה משירי האהבה היפים שנכתבו: "אנחנו שומעים אנשים שרים איתנו ורואים אותם מתנועעים על הכיסא. הקהל צמא לקצת הסחות דעת"