דורון שטיינברכר, ששוחררה לפני שבועיים משבי החמאס, דיברה אמש (שבת) לראשונה למצלמות מאז חזרתה. "אני בסדר, זה יקח זמן, זה תהליך וזה לא נגמר בשבוע או בשבועיים. אבל אני פה בזכותכם ואני בסדר", אמרה תוך פניה לציבור. "תודה לכל האנשים שעטפו את המשפחה שלי ועוטפים אותי עכשיו, אנשים שלא מכירים אותי. תודה לכוחות הביטחון. אני יושבת לראות קצת ולהשלים את כל מה שהיה פה בשנה ההזויה הזאת, ואני רואה איזה חלק חשוב וענק היה להם גם ב-7 באוקטובר וגם אחרי. אני רוצה להגיד באמת תודה". כצפוי ובאופן מובן בהחלט, הסרטון האמיץ של שטיינברכר קיבל תמיכה רחבה. ינון מגל ציטט מתוך הסרטון: "אני לא בעזה, אני כבר לא בלונדינית ולא אלבש יותר ורוד". את הדברים חתם עם אמוג'י מתפקע מצחוק. האמוג'י גרם לגולשים לצאת למתקפת נגד, על אף שכלל לא בטוח שמגל התכוון ללעוג.

בשנת 1972 פונו בכוח תשעה שבטים בדואים מפתחת רפיח. לפי גרסת הבדואים פונו 20 אלף בני אדם, לפי גרסת ישראל פונו רק 6,000 איש. התומכים בפינוי טענו שמדובר בצורך ביטחוני. המתנגדים טענו שמדובר ברצון של "המשיחיים" להקים התנחלויות יהודיות באזור. הפינוי נעשה כיוזמה מקומית של אריאל שרון, אז אלוף פיקוד הדרום, ללא אישור הרמטכ"ל או הממשלה. מי שחשף לציבור את המהלך השנוי במחלוקת היה עיתונאי צעיר מניר עוז בשם עודד ליפשיץ. בכינוס מחאה שארגן בקיבוץ ניר עוז השתתפו כ-300 חברים מ-13 קיבוצים של הקיבוץ הארצי בנגב. סיסמת הכנס: "רוצים שכנים ולא אויבים". שש שנים לאחר מכן, כשריח השלום עם מצרים כבר התחיל לעלות מכיוון קמפ דיוויד, ליפשיץ כתב מאמר לכתב העת הסוציאליסטי "עמדה", בו התלוצץ על "הסיפוק המזוכיסטי, האנוכי, והמוזר והטבעי מאין כמוהו של רואי שחורות שנבואתם מתגשמת". במאמר, תחת הכותרת המצמררת "הערומים והתמימים", מסביר ליפשיץ כמה צדק בנבואה שלו שהעזתים נושלו מהשטח לא מטעמים ביטחוניים אלא לצורך הקמת התנחלויות.

נכון, קיוויתי שלא תהיה זו עונת מלחמה. נכון, חיכיתי לצחוקים. אבל נו, גם בקרבי, מתחת לסלע צומח לפלא לב קטן, וגם הוא רטט אל מול החתונה של איילה ושחר מהפרק הקודם. זו שהפיחה תקווה בלבנו, בו בזמן שמתבקש לתהות האם היה נכון להביא לתכנית ריאליטי כה אינטנסיבית אישה (מדהימה, כן?) בשיאה של טראומה. אבל אין לנו זמן לנבור בזה כי לפנינו המשך השתלשלות החיזור הגורלי בין אסף למינדי, וכן שידוך חדש שבא לפתחנו, נפיץ כמו אסף ללא מזוודה.

"כביש הסרגל", סרטה השני של מיה דרייפוס, שולח בלשית בגילומה של טלי שרון לחקור תעלומת רצח מסתורית בבירת העמק. גם לעפולה מגיעה אגתה כריסטי משלה, אבל עד שכבר קיבלנו תעלומת רצח משלנו - אפשר היה לצפות ליותר. שני כוכבים