אז היה לנו כיף לשבת ברדלר, השירות היה מצוין וגם התמחור רוב הזמן סביר והגיוני. רק שהאוכל, הו האוכל

הן פאדג'יות, רכות ועסיסיות, ואפילו את הסוכר שכחנו להוסיף. ואז גילינו שהן מושלמות בדיוק ככה

קלאסיקה ישראלית, קלאסיקה ספרדית, ומהלך מרגש אחד: טועמי "חדש על המדף" נוחתים באחרי החגים

"בלילות הסתיו, נופל ביערים עלה לא נראה, ושוכב דומם לארץ", כתב דוד פוגל והשיר המקסים הזה שהלחין שם טוב לוי, הוא כבר יותר מעשור הרינגטון הקבוע בטלפון שלי. יש ששואלים אותי "למה את עונה כל כך מהר?" יש שתוהים מה לי ולשיר הזה, ו-"מה זה בכלל"? ואני, שבכלל אמורה לאהוב קיץ כל כך, פתאום מרגישה שאני יותר מתחברת לסתיו. זה בוודאי הגיל. ובכל פעם כשאני מרגישה (ויש לומר עוד מראשית ספטמבר), איזה משב רוח בריזתי בפרצוף בשעות בוקר מוקדמות או בשעות הערב, אני מיד שולחת הודעה לא' חברי המכונה גם "מר 16 מעלות", שמתעקש תמיד על הטמפרטורה הזו במזגן, והוא מקניט אותי שאין בארץ דבר כזה סתיו. יש קיץ מוות, קיץ רגיל ואז משהו שנראה כמו חורף. הוא אולי צודק, אבל האלרגיה שלי אומרת דבר אחר לחלוטין. הסתיו, שעכשיו בעיצומו של אוקטובר הוא כבר משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, גם הציניקנים המזיעים לא יכולים להתעלם ממנו, ובגלל שא' הוא נודניק ולא מוכן לשתות כשחם יין אדום, מחכים פה על המדף כמה בקבוקים שלא רציתי לשתות לבד, וידעתי שאני צריכה לשמור למאורעות מיוחדים שמתרחשים איך לא? בסתיו.

נכון, לרצף הימים שהסתיים ממש עכשיו אי אפשר באמת לקרוא שבוע, אבל היי, גם הוא נגמר. וזה מה שאנחנו ממליצים לשתות כדי לחגוג את זה