"סבא שלי הוא רק סיפור אחד מבין מאות אלפי סיפורים של לוחמים יהודיים שלחמו בגרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה". יום הזיכרון לשואה ולגבורה שמצוין היום, נקבע בסמיכות לתאריך פרוץ מרד גטו ורשה, בכדי להדגיש את מקומה של הגבורה. אך בחלוף השנים, זיכרון השואה דחק הצידה את העיסוק בלוחמים היהודים. הגיע הזמן לשנות את זה

לאחר פטירת האדמו"ר ממונקאטש, קם לו יורש - עילוי צעיר שנישא לבתו והנהיג את כל קהילת הונגריה. כשפרצה המלחמה, קרא לחסידיו לעזוב הכל ולעלות ארצה, אך הם סירבו. בצעד נדיר ויתר הרבי על האדמו"ורות, וחזה בשברון לב בחיסול השיטתי של חסידיו. עכשיו נחשף סיפורו המיוחד של "הרבי הציוני", שעלה ארצה והאמין שמי שלא לומד תורה - צריך להילחם

הם נשלחו לאימוץ בגיל צעיר במטרה להציל את חייהם, אבל עם תום המלחמה חוו משבר זהות קשה: חלקם סירבו לחזור למשפחותיהם, ואחרים נשארו נוצרים. במשך עשורים ארוכים נקברו הסיפורים, עד שהגיעה החוקרת הפולנייה ג'ואנה מיכליץ: "הטראומה הלא מטופלת המשיכה הלאה, לדור השני והשלישי. הישראלים של היום עדיין גדלים תחתיה. הסיפור עוד לא נגמר"

הוא ניצל ארבע פעמים ממוות ודאי, עבר את גיהנום אושוויץ, ולמרות השאלות הקשות - לא עזב את אלוהים, ולא חיכה לתשובה. אבל את הסטירה שנתן הקאפו לאדמו"ר מצאנז, לא הצליח לשכוח. "אני שייך לדור האומללים המאושרים", הוא אומר. "אומללים - בגלל מה שעברנו, ומאושרים - כי זכינו להשתתף בהקמת המדינה". צפו