נדמה כאילו הנשיא האמריקאי טראמפ אימץ את דמותה של גיבורת המערכון ב"צומת מילר", רותם שפיץ, שמתכחשת בעיקשות תמהונית למציאות בלתי ניתנת להפרכה

רף האיומים כלפי עאון שובר שיאים, נוכח עמדתו הנחרצת כנגד נוכחות והשפעה איראנית במדינה, בעודו קורא לפירוק חיזבאללה מנשקו 

המאבק המחריף בין ישראל לטורקיה הוא חלק משחמט עולמי, שהציר הכלכלי-ביטחוני שינצח בו יקבע מי יחזיק במפתחות של נתיבי הסחר בעולם

320 אלף תלמידים, ואף יותר, הם לא בגדר ערוגה קטנה שסובלת מהיעדרותו הממושכת של אחד משני הגגנים הקבועים שמופקדים בשיגרה על שלומה ושגשוגה. אי לכך, הנתון המצמרר הזה נרשם ותוייק, אבל מה הלאה?

כל הסכם שמקל בסנקציות הוא רע ביחס למצב שבו טהרן נתונה ללחץ כלכלי, מדיני ובינלאומי. איראן מעולם לא שינתה את יעדיה, לא זנחה את שאיפתה להשמיד את ישראל ולא הפסיקה לחמש ארגוני טרור

קל להתבלבל עם הדור הזה. הם מרבים בסלפי. דאק פייס וזה. והם מלאים בדרישות. אבל הם לא באמת נערות ונערים. אולי רק פורמלית. כמו הטקס הזה. אל החיים האמיתיים הם הושלכו מזמן

איזה חופש חוזים יש ללוחם שנפצע קשה והוחתם על חוזה דרקוני דקה אחרי שכל עולמו חרב עליו? איזו בחירה חופשית יש לשורד הנובה שחתם על שעבוד כלכלי כשהוא עדיין רועד מטראומה והכל מריח לו כאבק השריפה? פערי המידע בנסיבות קשות אלה מצדיקים חוק אגרסיבי הרבה יותר

נטישת הנשיא האמריקאי היא ה-מבחן המנהיגותי של נתניהו. אם יעמוד על הישארות בשטחים בגזרות עזה-לבנון-סוריה, הוא יבהיר בכך שהקריסה היא של טראמפ בלבד