הסרט הזה מבטיח מותחן פשע לוס-אנג'לסי מהוקצע ושואף לספק יומית מוצלחת  - אבל מתקשה להצדיק את היומרה, צנועה ככל שתהיה. למרות קאסט נוצץ וניסיון לשחזר את רוח הקלאסיקות (בעיקר את רוחו של "היט", סרט הפשע העילאי של מייקל מאן), הסרט נמרח על פני 140 דקות דלות במתח, בכריזמה ובחידוש, אך עשירות בכל קלישאה ז'אנרית שאתם מסוגלים להעלות על הדעת

במהדורה ה-76 של פסטיבל הסרטים הבינלאומי שני במאים טורקים גרפו את הפרסים המרכזיים: "אותיות צהובות" זכה בדוב הזהב עם סיפורם של אנשי תיאטרון הנרדפים בידי משטר מדכא, ו"ישועה" קטף את פרס חבר השופטים עם דרמה על יריבות בין שבטים. הפוליטיקה לא נעדרה מהאירוע, מספר זוכים התייחסו לפלסטין בנאומי הזכייה וגינו את ישראל: "פלסטין תהיה חופשית, ויום אחד יהיה לנו פסטיבל סרטים נהדר באמצע עזה"

המחזה שביים איתי טיראן לתיאטרון גשר, המבוסס על רומן של רועי חן, נע בין גלגולי נשמות במאות ויבשות שונות לבין ישראל של היום, ומעמיד במרכזו שאלות על יהדות, ציונות ושייכות. כשהקהל נותר עם תהייה מתמשכת מהי מציאות ומהו דמיון, ההפקה בכיכובם של אריאל ברונז ויבגניה דודינה מצליחה לייצר גם דיון תיאולוגי מורכב וגם דרמה משפחתית כנה ונוגעת