השבוע פורסמו שלושה דו"חות על ענף ההיי-טק, שאפשר למצוא סתירות מסוימות ביניהם. שכל אחד מהם מציג מציאות שונה, ולו במידה מסוימת. אחד מהם הוא סקירה של משרד הכלכלה על מצב ההיי-טק, שהשורה התחתונה שלה היא שלא צפויה סגירה של חברות בענף. מניתוח נתוני סקר שביצעו אנשי המשרד, הם הגיעו למסקנה שההיי-טק הוא הענף היחיד שהצפי בדבר מספר החברות שייסגרו בעקבות המלחמה עומד על 0% (!). לעומת זאת, רשות החדשנות, שהיא זרוע במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, פרסמה סקירה שעולה ממנה שלרוב חברות הסטארט-אפ בשלבים המוקדמים (Early Stage) יש כסף לכל היותר לחצי שנה, ורובן צופות שהן לא יצליחו לגייס כספים בתקופה הקרובה. ההיגיון אומר שאם לחברה יש אורך נשימה של חצי שנה, סביר להניח שהיא תיסגר. אלא שכאן יש סתירה בין שני נתונים באותה הסקירה: נתון אחר שמצוין בה מראה שרוב המנהלים סבורים שהחברות שלהם יצמחו ב-2024. דו"ח נוסף פורסם על ידי מכון המחקר העצמאי SNPI, והוא התבסס על ניתוח נתונים של קרן הון-סיכון ישראלית שתומכת ב-600 חברות שזקוקות בימים אלה לתמיכה כזאת, עקב המלחמה. הדו"ח קבע כי המלחמה פגעה קשות ביכולת גיוסי ההון של החברות הקטנות, וקיימת סכנת סגירה ברורה לחלק לא מבוטל מהן. מי צודק? אנחנו רואים כאן שלושה דו"חות של שלושה גופים שאין סיבה להטיל ספק באמינות שלהם ולטעון שהנתונים שהם מציגים אינם נכונים. אבל, כאמור, עולות ביניהם סתירות. אז מי צודק? האופטימיים יתחברו ודאי לנתונים של משרד הכלכלה, שמראים שהענף יציב – באופן כללי ויחסית לענפים אחרים. השאלה היא: ל-מה משווים את הענף? אם מסתכלים עליו כעל מגזר כמו מגזרים אחרים, סביר להניח שבטבלת אקסל, שבה מצוינים ענפים בסכנת סגירה, ההיי-טק לא יהיה במקום הראשון. זה מתחבר לנתונים של משרד הכלכלה, שלא קובעים שהוא לא יהיה במקום הראשון, אלא שהוא יהיה במקום האחרון בטבלה הזאת. ברם, נשאלות כאן שאלות נוספות: מה נכלל תחת היי-טק? האם מרכז פיתוח של חברה רב לאומית, בית תוכנה ממוצע, חברת סטארט-אפ של 2-3 אנשים או כולם ביחד? ההיי-טק הוא לא ענף שצריך להימדד בפני עצמו. על אף שרוב הפעילות של ההיי-טק הישראלי היא בחו"ל, ההשפעה שלו על הכלכלה הישראלית גדולה, ואפילו מאוד. לא סתם הוא מכונה הקטר של המשק. לכן, תשומת הלב והטיפול בענף צריך להיות קצת מעבר לנתונים יבשים של השוואה בין ענפים. נתוני רשות החדשנות מתקרבים יותר למציאות. כפי שמצוין שם, החלק שנפגע הכי הרבה בענף ההיי-טק הוא החברות הצעירות, בין אם כאלה שכבר השלימו את סבב הסיד ובמיוחד כאלה שלא גייסו ממשקיעים חיצוניים ולו דולר אחד – בין אם הן לא התחילו סבב ובין אם הוא נעצר, כי ההשקעות הזרות בישראל נעצרו, וגם המשקיעים המקומיים לא ממהרים לפתוח את הארנק בתקופה זו. לכן, הנתון שלרוב החברות האלה יש אורך נשימה של עד חצי שנה הוא סביר, וגם צריך להדאיג, כי אף אחד לא יודע מתי מצב החירום יסתיים. הדו"ח של SNPI משקף יותר את ההווה הלא מזהיר, מה שישליך על העתיד. הוא קובע כי המלחמה השפיעה על חברות ההיי-טק, בצורות שונות, כגון גיוס עובדים למילואים, הפסד שווקים בחו"ל עקב הפסקת טיסות של הרוב המכריע של חברות התעופה שטסות מישראל ואליה (פרט לחברות הישראליות ועוד כמה) ופגיעה בפריון בגלל עובדים שנפגעו מהמלחמה – נפצעו או חלילה נהרגו, או כאלה שנאלצו לעזוב את מקום מגוריהם. הצורך הוא שהענף יחזור לצמיחה כמה שיותר מהר, כדי שהקטר יוביל את הקרונות – שאר המשק, שנפגע קשות מהמלחמה, יותר מאשר ההיי-טק. צריך להפסיק להסתכל על הענף כמגזר ולא לשחרר תחזיות אופטימיות, נעימות לעין – אבל רחוקות מהמציאות העיניים מופנות לממשלה, והיא לא ממש מחזירה מבט גם הפעם, כמו תמיד בזמן מצוקה, העיניים מופנות לממשלה. אלא שלמרבה הצער, היא לא ממש מחזירה מבט, או לפחות לא מסתכלת לכיוון הנכון. הסיוע הממשלתי לענף ההיי-טק לא רואה את הענף ברזולוציות מדויקות, אלא תופס אותו כענף אחד – מה שרחוק מהמציאות. אין דין חברה גדולה כסטארט-אפ צעיר, ואין דין מצב החירום הנוכחי כשגרה שהייתה לפני ה-7 באוקטובר (שגם בה היה משבר כלכלי). הסיוע שכבר ניתן לענף נעול עדיין על נהלים שנכונים לימי שגרה: חברה תקבל כסף אם היא תציג מימון מהמקורות שלה. ההתניה של קבלת כסף ממשלתי בגיוס כסף פרטי היא דבר לא מעשי, מאחר שכאמור, המשקיעים הפסיקו להשקיע, הם מקמצים את כפות ידיהם. על פי התנאים של הממשלה, אם חברה לא יכולה לגייס כסף פרטי, היא לא יכולה לקבל גם את המענק הממשלתי, מה שמשאיר אותה קרחת מכאן ומכאן, ובלי מזומנים. יש להעיר שרשות החדשנות נתנה הקלות מסוימות, בדמות מסלולי האצה שמאפשרים לחברה שזקוקה למענק הממשלתי לקבל אותו מיד, גם אם היא לא גייסה ממשקיעים. אלא שהמסלולים האלה מחייבים את היזמים לגייס ממשקיעים אחרי המלחמה. זוהי דרישה מאתגרת, שחברות סטארט-אפ רבות לא יוכלו להיענות לה, משום שחוסר הוודאות שהמלחמה והמשבר הכלכלי הביאו איתם גורמים למשקיעים לחשוב פעמיים, או שבע פעמים, האם להתחייב להשקיע בחברה בעתיד או לא. מה צריך לעשות? על הממשלה להציע תוכנית סיוע חירום לענף ההיי-טק, בנוסף למסלולי המענקים שפועלים גם בזמני שגרה. עליה לקבוע קריטריונים – אילו חברות נמצאות במצב קשה ובסכנת סגירה, ולהקצות להן תקציבים כמענקי חירום ללא תנאים, על מנת למנוע זאת. מענקים שכאלה יועילו לא רק לענף ההיי-טק, אלא לכלכלה כולה: כל סגירה של סטארט-אפ משפיעה ישירות על ענפים אחרים במשק. במיוחד נדרשת תפיסה כזו בכל מה שקשור לחברות ההיי-טק בדרום ובצפון, שנפגעו קשות בעקבות המלחמה אף יותר מהחברות במרכז הארץ. סיוע לחברות אלה חייב להיות חלק מהמשימה הלאומית של שיקום ישובי עוטף עזה והגליל העליון, שם פועלות לא מעט חברות צעירות וקטנות. במקרה של העוטף, אין להן מבנים לחזור אליהם ולהמשיך לעבוד. השורה התחתונה: השאלה אינה האם ענף ההיי-טק ישרוד את המשבר – זה יקרה. השאלה היא כיצד הוא ייכנס לתקופה שאחרי המלחמה. הצורך הוא שהענף יחזור לצמיחה כמה שיותר מהר, כדי שהקטר יוביל את הקרונות – שאר המשק, שנפגע קשות מהמלחמה, יותר מאשר ההיי-טק. צריך להפסיק להסתכל על הענף כמגזר ולא לשחרר תחזיות אופטימיות, נעימות לעין – אבל רחוקות מהמציאות.

פסיקה תקדימית בבית המשפט העליון של בריטניה קובעת, כי בינה מלאכותית אינה יכולה להיות בעלים של פטנטים, ואינה יכולה להירשם כממציאה של מוצרים חדשים, מפני שהחוק מחשיב רק בני אדם או חברות כיוצרים. בית המשפט דחה פה אחד עתירה של ד"ר סטיבן תאלר, מייסד מערכת הבינה המלאכותית Dabus, שבה תבע להכיר במערכת שלו כממציאה וכבעלים של פטנטים. ההחלטה בבריטניה עולה בקנה אחד עם החלטה דומה שהתקבלה נגד תאלר בארה"ב: הוא הפסיד בערעור מול משרד הפטנטים והסימנים המסחריים בארה"ב, שדחה גם הוא תביעה שלו להכריז על בינה מלאכותית כממציאה. בית המשפט העליון של ארה"ב סירב לדון בתיק. בבריטניה, תאלר רצה לרשום את מערכת Dabus כבעלים של מיכל מזון ולפיד מהבהב כבר ב-2019, אך משרד הקניין הרוחני של בריטניה (IPO) דחה את הבקשה בטענה, שממציאים חייבים להיות בני אדם או חברה. החלטה זו אושרה בבית המשפט העליון ובבית המשפט לערעורים בבריטניה ביולי 2020 וביולי 2021, ונדונה שוב במרץ השנה מול הרכב של חמישה שופטי בית המשפט העליון בבריטניה, שכאמור דחו את תביעתו פה אחד. הדיון של השופטים עסק בעצם כיצד יש להגיש בקשות לרישום פטנטים במסגרת חוק הפטנטים, ולא התבקשו לשפוט האם מערכת ה-AI יצרה את ההמצאות של תאלר. בפסק הדין, שאיתו הסכימו גם השופטים האחרים, כתב השופט דייוויד קיצ'ין, כי "משרד הפטנטים צדק בפסיקתו ש-Dabus אינה ולא הייתה ממציאה של מוצר או תהליך חדש כלשהו שתואר בבקשה לרישום פטנט". בפסק הדין הוא כתב, כי "זה לא אדם… וזה לא הגה שום המצאה רלוונטית. לפיכך, הוא אינו, ומעולם לא היה, ממציא למטרות… החוק מ-1977". עוד ציין, כי משרד הפטנטים היה רשאי להחליט שהבקשה של תאלר הייתה צריכה להידחות תחת חוק הפטנטים מפני שהוא "נכשל בזיהוי אדם או אנשים שלדעתו הם היוצר או היוצרים של ההמצאות שתוארו בבקשה". Dabus, לדברי השופט, "היא מכונה ללא ישות חוקית", ולתאלר "אין זכות בלתי תלויה לקבל בעלות על פטנט בגין כל התקדמות טכנית מעין זו". נציין, שהיחס בין בינה מלאכותית לפטנטים או לזכויות יוצרים הוא נושא שנמצא במרכזם של דיונים משפטיים ומוסריים בעידן של פיתוח מתקדם בתחום הבינה המלאכותית, כשהשאלה המרכזית העולה מהם היא מי צריך לקבל את זכויות הפטנט או היוצרים על המצאות או יצירות שנוצרו בעזרתה. המעמד המשפטי של הבינה המלאכותי עדיין נמצא בתהליך של התפתחות והתקדמות, והחוקים יכולים להשתנות בעתיד עם התפתחות תחום זה.

על רקע המלחמה בדרום, ההיי-טק הישראלי נרתם למשימה הלאומית לשקם ולחזק את יישובי הנגב המערבי. מיזם ההיי-טק החברתי Place-IL מוביל בימים אלה – בשיתוף חברות ההיי-טק מובילות מישראל ומהעולם, הרשויות המקומיות בנגב המערבי והממשלה – תוכנית חדשה שתיצור מאות משרות חדשות בנגב המערבי בתוך 3-4 שנים, במקביל ליצירת נוכחות פיזית משמעותית של ההיי-טק בנגב המערבי. "יצירת מקומות תעסוקה רבים, ובמיוחד בהיי-טק, לצד יצירת תנאים ביטחוניים ראויים – היא נדבך חשוב על מנת לייצר חוסן לנגב המערבי וצמיחה בשנים הקרובות", כך לפי יו"ר Place-IL, עידן טנדלר. Place-IL הוקמה על ידי טנדלר וקרן הלפרן-מוסרי במרץ 2022, כעמותה אשר שמה לעצמה למטרה לייצר פלטפורמה טכנולוגית שתאפשר תהליכי מיון חדשניים לענף ההיי-טק, ובכך תפתח את שערי הענף למועמדים מקרב אוכלוסיות בייצוג חסר בתעשייה. בתוך זמן קצר, חברו ל-Place-IL עשרות בכירים וחברות טק מובילות, לרבות גוגל כשותפה מייסדת, קרן ההון סיכון אינסייט (Insight Partners) כשותפה אסטרטגית, והאיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות (IATI) – ארגון הגג המוביל בארץ את תעשיית ההיי-טק. יוזמה שתסייע לשיקום עוטף עזה בימים אלה, בהמשך להירתמות המרשימה של הענף מתחילת המלחמה וכחלק מהמאמצים הלאומיים לשקם את יישובי העוטף, הגו ב-Place-IL תוכנית חדשה, ששמה לה למטרה לאתר כוח אדם פוטנציאלי אשר מתגורר בנגב המערבי, או פונה משם, ולגייס אותו לעבודה בחברות ההיי-טק במגוון תפקידים, כמו פיתוח מקצועות דטא או תמיכה. לצורך מימוש היוזמה, עובדת Place-IL בשותפות מלאה עם אשכול נגב מערבי, המועצות המקומיות והעיריות (בהן שדרות, אופקים ועוד), וכן עם גורמי הממשלה הרלוונטיים. מבדיקה שערכו ב-Place-IL בהתבסס על נתוני הלמ"ס והאקדמיה, נכון להיום ישנם למעלה מ-3,000 בוגרי תארים רלוונטיים, כולל הנדסאים, המתגוררים בנגב המערבי, שיצאו לשוק התעסוקה בשלוש שנים האחרונות ויוכלו להשתלב במקצועות הליבה והצמיחה של תעשיית ההיי-טק. ב-Place-IL החלו לפנות לאותם בוגרים, והזמינו אותם למסלול ראיונות מואץ. ב-Place-IL מספרים כי כבר רתמו למהלך עשרות חברות מובילות, שהסכימו לקלוט לשורותיהן עובדים במגוון רחב של תפקידים שיאותרו על ידיה ויעמדו בקריטריונים של החברות. בין החברות ניתן למצוא את: אנבידיה, פאלו אלטו נטוורקס, ארמיס, סיסקו, סיילספורס, הייבוב, ביזאבו, סיפליי, אקסוניוס, קיידנס, אימפרבה ועוד. בימים אלה מצרפים ב-Place-IL חברות היי-טק נוספות, שהביעו רצון לקחת חלק ביוזמה, וקוראים לחברות נוספות להצטרף. עידן טנדלר, יו"ר Place-IL. צילום: עיבוד ממוחשב. מקור: גיא יחיאלי "להיי-טק הישראלי יש תפקיד מפתח בשיקום, חיזוק והפרחת הנגב המערבי" לדברי יו"ר Place-IL, טנדלר, המשמש כסגן נשיא בכיר בפאלו אלטו נטוורקס: "להיי-טק הישראלי יש תפקיד מפתח בשיקום, חיזוק והפרחת הנגב המערבי, וזו השעה שלנו לפתוח את הדלת ולגייס כח אדם מקומי שיוכל להשתלב בתעשייה". "המטרה שלנו", המשיך ואמר טנדלר, "היא לייצר בתוך שנים ספורות, מסה קריטית של כ-400 משרות חדשות בהיי-טק לאנשים שגרים באזור הנגב המערבי. בטווח הזמן הארוך, התוכנית היא שהחברות יתחילו ליצור בדרום צוותים אורגניים של פיתוח או תמיכה, וכך יתפתחו מרכזים או אתרים מרוחקים. כל זה צריך, כמובן, להשתלב כחלק מתוכנית רחבה יותר של הממשלה, להכריז על הנגב המערבי כאזור עדיפות לאומי, ולעודד אנשים לגור שם".  לפי התוכנית המתגבשת, Place-IL – אשר כבר הקימה מערך איתור, מיון והשמה מבוסס טכנולוגיה – מאתרת באמצעות מערך המתנדבים שלה (הכולל יזמים, מנכ"לים, CTO's, ראשי צוותי פיתוח ואנשי גיוס ומשאבי אנוש), טאלנטים מהאזור, חלקם בוגרי מוסדות אקדמיים מקומיים כמו אוניברסיטת בן גוריון, מכללת ספיר, מכללת סמי שמעון ומכללת אשקלון. במקביל פועלת Place-IL מול שותפותיה – למעלה מ-50 חברות היי-טק מהמובילות בישראל – כדי לאתר צרכים ספציפיים לסוגי משרות שונים. בסוף תהליך המיון וההערכה, ישולבו המועמדים המתאימים בחברות ההיי-טק השותפות במהלך. מרבית המועמדים צפויים להיות כאלה שסיימו הכשרה אקדמית, אך אינם מחזיקים בניסיון מעשי בהיי-טק, ולכן שילובם יחל בתוכנית התמחות של כחצי שנה, שהיא הכשרה מעשית בתשלום בחברות ההיי-טק, מתוך מטרה שבתקופה זו יצברו ניסיון מעשי בתחום, שיאפשר להם המשך השתלבות בתעשייה. על מנת לגשר על פערי המרחק בין מגוריהם של העובדים לבין משרדי החברות, Place-IL תקים שני מתחמי עבודה ייעודיים מקומיים, בהם יעבדו העובדים בימים בהם לא ייסעו למשרדים במרכז הארץ.

אחרי שאינטל הכריזה על מעבדי ה-Meteor Lake – הדור הראשון של מעבדי ה-Core Ultra החדשים שלה, ממהרות יצרניות המחשבים להכריז על ניידים שיהיו מצוידים בהם. הן עושות את זה עכשיו, על אף שתערוכת CES 2024, שמהווה במה מרכזית להכרזות על מוצרים טכנולוגיים חדשים, תתקיים בעוד שבועות אחדים בלבד. זה בולט בעיקר על רקע העובדה ש-CES תתמקד השנה בשילוב של בינה מלאכותית במחשבים אישיים (AI PC). אחת מאותן חברות היא לנובו, שעשתה את זה אתמול (ד'). החברה הכריזה על שני ניידים עסקיים חדשים – ThinkPad X1 Carbon Gen 12 ו-ThinkPad X1 2-in-1 Gen 9. שניהם עומדים בתקן EVO Edition של אינטל, ולפי לנובו, הם מיועדים לגל הבא של המחשוב העסקי, שיהיה ממוקד מאוד בבינה מלאכותית, תוך ניצול שלוש הרמות שאינטל הגדירה במעבדים החדשים: רמת המעבד, רמת השבב/כרטיס גרפי ורמת שבב המחשוב העצבי. התצורה דומה מאוד, אבל יש הבדלים שני המחשבים מציעים תצורה מאוד דומה, אלא שה-X1 2-in-1, כפי ששמו רומז, הוא מחשב עם מסך הפיך. שניהם, כאמור, יוצעו עם מעבדי ה-Core Ultra של אינטל, ועל אף שזה לא פורט בהודעה של לנובו, כנראה שהם יהיו מבוססים על מעבדי משפחת ה-H. זאת, מאחר שהם אמורים להגיע עם שבב גרפי המבוסס על ארכיטקטורת ה-Arc של אינטל. שניהם יגיעו עם מסך OLED צר מסגרת בגודל של 14 אינץ', ברזולוציה גבוהה יחסית, של 2.8K, ועם קצב ריענון של 120 הרץ, בהירות של 400 ניט ותמיכה בתקן HDR500 True Black. הם יוצעו עם עד 64 גיגה-בייט זיכרון RAM מסוג LPDDR5x ועם אחסון SSD בנפח של עד 2 טרה-בייט, שמבוסס על ממשק PCIe Gen 4 NVMe. מצלמת הרשת שמותקנת בהם מצוידת בחיישן בגודל 8 מגה-פיקסל, ויש שני רמקולים שתומכים ב-Dolby Atmos. המחשבים החדשים יציעו בנוסף תמיכה ב-WiFi 6E או ב-WiFi 7, בהתאם למעבד, קורא טביעות אצבע וגם תריס פרטיות פיזי למצלמה, וכן יגיעו עם הכנה ל-eSIM או Nano SIM. הסוללה תהיה בנפח עבודה של 57Wh. ה-ThinkPad X1 2-in-1 Gen 9 של לנובו. צילום: יח"צ ההבדל המשמעותי בין ה-ThinkPad X1 Carbon Gen 12 ל-ThinkPad X1 2-in-1 Gen 9 הוא במשקל: 1.09 ק"ג במקרה של הראשון מבין השניים ו-1.32 ק"ג במקרה של חברו המתקפל. הם יגיעו לשוק ככל הנראה במרץ 2024, במחירים התחלתיים של 1,699 יורו למחשב ההפיך ו-1,649 יורו לגרסה בתצורה הרגילה. "חדשנות בהיבט של בינה מלאכותית למחשבים האישיים הפכה לתשוקה שלנו. אנחנו לא רק מייצרים מחשבים אישיים, אלא יוצרים חוויות באמצעות עיצוב מבריק ומגוון, חומרים ברי קיימא וטכנולוגיות מחשוב ובינה מלאכותית", אמר ג'רי פרדייס, סגן נשיא לניהול מוצרים עסקי בקבוצת ההתקנים החכמים של לנובו. "ניידי ה-ThinkPad X1 העדכניים ישנו את חוויות המשתמש בעבודה ובאינטראקציה באמצעות בינה מלאכותית שמופעלת בידי מעבדי ה-Core Ultra של אינטל". עוד הכרזות בנוסף, הכריזה לנובו על ThinkVision 27 3D – מסך IPS בגודל 27 אינץ', שמשלב תצוגות תלת ממד ודו ממד בבת אחת, ברזולוציית 3840×2610 פיקסלים ו-1920×2160, בהתאמה. הוא מציע בהירות של 310 ניט ויחס ניגודיות של 1,000:1. ה-ThinkVision 27 3D של לנובו. צילום: יח"צ המסך מאפשר את תצוגת התלת ממד ללא צורך בשימוש במשקפיים, והוא עושה את זה בגרסת ממשק משתמש אינטואיטיבית ואינטראקטיבית של 3D Explorer. בנוסף, הוא מציע תמיכה בתוכנה לעיצוב שמאפשרת תכנון דו ממדי ומעבר מיידי למצב תלת ממד, כדי לבחון את התוצאות – מבלי צורך בתוספים. בתצוגה תלת ממדית מוקרנות שתי תמונות עצמאיות לעיני המשתמש, כך שכל אחת מהן רואה אותה מזווית מעט שונה. כן מציע המסך שילוב של תמיכה ברמה של 99% במרחבי הצבעים DCI-P3 ו-Adobe RGB, וגם טכנולוגיית מעקב עיניים בזמן אמת, כדי לשפר את חוויית הצפייה הטבעית בתלת ממד. המסך החדש יגיע לשוק במרץ 2024, במחיר התחלתי של 3,000 יורו. כן הוכרזה Lenovo USB-C Dual Display Travel Dock – תחנת עגינה לעובדים היברידיים. זו כוללת שבעה חיבורים, לרבות אפשרות לחיבור לשני מסכי 4K, תמיכה בקישוריות את'רנט, הטענה של המחשב ושל אביזרים חיצוניים, ועוד. היא תגיע לשוק באפריל, במחיר התחלתי של 89 יורו.

אני מודה ומתוודה: אם הייתם מבקשים ממני להמליץ לכם על רמקול אלחוטי נייד, או שהייתי מחפש אחד כזה עבור עצמי, כנראה שהייתי חושב על רמקול מסיבי למדי – כזה שאולי אפילו צריך רצועת כתף כדי לשאת אותו ממקום למקום. הרי רמקול כזה אמור לספק אודיו עוצמתי גם במקומות פתוחים, ולא רק בתוך הבית, וגדול מתחבר יפה מאוד עם עוצמה. בוודאי שלא הייתי חושב על רמקול דוגמת ה-Nimo של טרונסמארט – חברה שמתמחה באביזרי מחשב וגאדג'טים לסביבה הדיגיטלית המודרנית, וביניהם גם לא מעט רמקולים ניידים בגדלים בינוני עד גדול. הסיבה היא גודלו של הרמקול, Tronsmart Nimo Speaker. הוא מעוצב כמעין תיבה משולשת, שמגיעה לגובה של 104 מ"מ בלבד, רוחב של 61 מ"מ ועומק של 83 מ"מ. כן, זה רמקול שאפשר בקלות להחזיק בכף היד, ואפילו נשאר קצת מקום עודף. תחושת הבטן הראשונית, כשהוא הגיע לבדיקה, שידרה לי שזה לא יכול להיות רציני. אבל ההרגשה הזו התחלפה בתחושה של הפתעה. נכון, הוא לא יכול להתמודד עם רמקולים גדולים שמציעים דרייברים עם הספק שבדרך כלל גדול בהפרש ניכר מה-5 וואט שהוא מציע. הוא גם לא יכול להתמודד מספיק טוב עם באסים, כי הוא תומך בסקאלת אודיו שמתחילה ב-100 הרץ בלבד, אם כי מגיעה בקצה השני שלה עד הקצה הגבוה הנדרש של 20 קילו-הרץ. אלא שהוא בהחלט מוציא מהקרביים שלו צלילים שבקלות ממלאים סלון ביתי, ועם איכות יחסית גבוהה של צלילי ביניים וצלילים גבוהים – ונקיים למדי, גם אם בוחרים עוצמת קול שעבורו היא יחסית גבוהה, על אף שהוא תומך בקידוד SBC סטנדרטי בלבד. הנחת ה-Nimo על משטח מתאים מחזקת את יכולות הבאס שלו, וצריך להתנסות, כי אז הממברנה התחתונה שלו מצליחה להפיק עוצמה גדולה יותר. דרך אגב, היא משמשת גם ככפתור לכיבוי מהיר של הרמקול. עוד כמה הפתעות לטובה ה-Nimo החדש מציע עמידות בתקן IPX7 – מה שאומר שהוא לא אמור להתקלקל גם במקומות עתירי לחות, אם זה ליד הבריכה או בחוף הים, וגם במקלחת עמוסת אדים, לתשומת לב אלה שאוהבים לשמוע מוזיקה גם כשהם מכוסים במים ובסבון. עוד יתרון ברמקול המדובר העובדה שהוא מחזיק מעמד זמן רב מאוד, ואפילו עד 12 שעות, למרות גודלו הזעיר, והוא יודע לכבות את עצמו אחרי זמן מה שבו הוא מבין שהוא לא בשימוש. זה עוזר לזמן הסוללה שלו, שזקוקה לשעתיים בערך כדי להיטען במלואה. ההטענה מבוצעת באמצעות חיבור ה-USB-C, שנמצא בחלק האחורי של הרמקול. קיבלתי לסקירה את הגרסה הזוגית של Nimo, שהיא אריזה שמכילה שני רמקולים זהים, ואז אפשר לחגוג אפילו יותר. אחרי שמגדירים את אחד הרמקולים באמצעות צימוד Bluetooth 5.3, אפשר בקלות לחבר את הרמקול השני אליו, והם מתחילים לעבוד ביחד, בסטריאו אמיתי. זהו פתרון נחמד עבור מי שרוצה, לדוגמה, צמד רמקולים למחשב שלו בלי הרפתקה גדולה מדי. טווח העבודה המרבי – כלומר, המרחק בין מקור המוזיקה לרמקולים – עומד על כ-15 מטר. באופן טבעי, חיבור הרמקול.ים לטלפון מאפשר להשתמש בו גם כסוג של דיבורית שולחנית, וזה התברר כפתרון נחמד מאוד, עם שמע דו צדדי נוח ונקי, כששני הצדדים מבינים היטב זה את זה, בלי הפרעות של ממש. עם זאת, בשיחה טלפונית, רק הרמקול הראשי עובד – כלומר, זה שהוצמד לטלפון בפועל. ה-Tronsmart Nimo Speaker זמין בכמה צבעים מרעננים, כולל ירוק מנטה, סגול זהב ושחור. המחיר לרמקול בודד עומד כרגע על 65 שקלים, ושל האריזה הכפולה, כפי שהגיעה לבדיקה – על 110 שקלים.

"המתקפות של החות'ים והפעולות שלהם למניעת הגעת ספינות מסחר לנמל אילת עלולות לפגוע ברציפות התפקודית של ארגונים בישראל. למגבלות שהם יוצרים על ההובלות הימיות לישראל, כמו גם למדינות נוספות, יש משמעות רחבה מאוד גם בהיבט הזה", כך אמר אילן אלתר, מנכ"ל אלתרנט. אלתר הנחה וובינר של אנשים ומחשבים, שנערך היום (ה') ועסק באתגרי הרציפות התפקודית של ארגונים לנוכח המלחמה. יחד איתו הנחה את המפגש הווירטואלי יהודה קונפורטס, העורך הראשי של אנשים ומחשבים. מצר באב אל מנדב, שהחות'ים פועלים בו נגד ספינות שנמצאות בדרכן לישראל. צילום: ShutterStock החות'ים פועלים בתימן והם אחת משלוחות הטרור האיראניות באזור. מאז פרוץ מלחמת עזה, הם יורים טילים אל עבר ישראל והכוחות האמריקניים בים סוף, ופועלים נגד ספינות ישראליות, או כאלה שיש קשר ישראלי כלשהן אליהן, ונגד ספינות שיעדן הוא נמל אילת. בנוסף, הם משבשים מעבר של ספינות שאמורות להגיע לאירופה דרך תעלת סואץ. המיקום של החות'ים בתימן, ליד מצר באב אל מנדב, שמחבר בין מפרץ עדן והים הערבי לים סוף, הוא אסטרטגי לצורך ביצוע הפעולות האלה, שמייקרות את תעריפי הסחר הבינלאומיים, שבתורם כבר מביאים לייקור של עלויות עבור המפעלים ולייקור סחורות עבור הלקוחות שלהם, צרכניים וארגוניים כאחד. איך שומרים על רציפות תפקודית? אלתר אמר כי "כשארגונים, ובהם מפעלים יצרניים, והמנהלים שלהם נמצאים באירוע משברי כמו המלחמה הנוכחית, הם נוטים לשכוח את האירועים האחרים שקשורים לרציפות תפקודית. נכון שצריך לקחת בחשבון את המלחמה, אבל גם אירועים שעלולים לקרות בשוטף: צונאמי, רעידות אדמה, אסונות טבע אחרים, מחלות, מאגרי חומרים כימיים שיכולים לפרוץ החוצה, פגיעה בתשתיות לאומיות כמו גז, חשמל וסלולר, ועוד. לצד זה, יש לקחת בחשבון אירועים מקומיים, במפעל עצמו: אסונות כגון שריפה, חוסר באספקת מים או חשמל, נפילה של המחשוב, התקפות סייבר על ה-IT ו/או על ה-OT, וכדומה". אילן אלתר, מנכ"ל אלתרנט. צילום: ניב קנטור לדבריו, "הרציפות התפקודית היא שרשרת שמתחילה בצד של הספקים, ומשם היא עוברת למפעל וללקוחות שלו. זה נקרא אינטגרציה אופקית. כדי לאפשר את הרציפות התפקודית בצורה הטובה ביותר שניתן, על אנשי המפעל לנתח את האיומים ולהבין את הפוטנציאל שלהם, ולשים דגש על האיומים שההסתברות שיתממשו גבוהה ועל אלה שפוטנציאל הפגיעה שלהם גבוה. כמו כן, עליהם להכין תוכנית לניהול האירוע – מה עושים, מה התפקיד של כל אדם, מה קורה אם חלק מהאנשים מגויסים פתאום למילואים, ותרגול והטמעה". לסיכום, הוא אמר כי רציפות תפקודית היא אחד המשתנים שקובעים את גורל המפעל לשבט או לחסד, ו-"חוסר מוכנות אליה ואי שמירה עליה עלולים לפגוע בו קשות".

צ'אטבוט הבינה המלאכותית של מיקרוסופט, Copilot, יוכל כעת להפיק שירי בינה מלאכותית לפי דרישה – הודות לתוסף חדש בשם Suno – סטארט-אפ של מוזיקת AI מקיימברידג' שמציע ב-דיסקורד (Discord) כלי להלחנת שיר מקורי – עם מילים – על סמך הנחיה בטקסט. משתמשי Copilot יוכלו לגשת ל-Suno באמצעות הצ'אטבוט של מיקרוסופט. כדי להתחיל ליצור מוזיקה, משתמשי Copilot צריכים רק להיכנס לחשבונות שלהם ולהפעיל את התוסף של Suno – או ללחוץ על הלוגו, "צור מוזיקה עם Suno". לאחר מכן, המשתמשים צריכים להזין הנחיית טקסט פשוטה בת שורה אחת או שתיים, המתארת ​​את השיר הרצוי, כגון "כתוב שיר על חתולים בסגנון Cat Power" (שם הבמה של המוזיקאית האמריקנית שרלין מארי מרשל). לאחר מכן Suno יפיק שיר מקורי – בדרך כלל באורך של דקה או שתיים – עם תמליל של המילים. לפי מיקרוסופט, הבדל מרכזי אחד בין התוסף לכלי בדיסקורד של Suno הוא, שהתוסף בצ'אטבוט יכול ליצור רק שיר אחד לכל תוצאת חיפוש, בעוד שה-AI באתר של Suno יפיק שני שירים בכל הנחיה. התוסף של מיקרוסופט ב- Copilot. צילום: מיקרוסופט יש לציין שקיימים כבר כלי AI למוזיקה, כמו הקוד הפתוח AudioCraft של מטא, שגם מייצר שירים המבוססים על הנחיות טקסטואליות, וכלי יו-טיוב של גוגל, שמפיק רצועות מוזיקה מקוריות על סמך זמזום או הנחיית טקסט. בנוסף ל-Suno, יש גם כמה סטארט-אפים של מוזיקת בינה מלאכותית, המציעים כלים דומים, כמו Soundful, Magenta, Beatbox (שיכול ליצור ביטים ורצועות אינסטרומנטליות), Soundraw, Loudly, Boomy, Beatoven.ai ועוד רבים אחרים. Suno אוסרת על המשתמשים החינמיים שלה לייצר רווח ביו-טיוב או בספוטיפיי משירי AI שנוצרו באמצעות הכלי שלה, אבל היא מעניקה למשתמשים בתשלום זכויות מסחריות לשירים שלהם. עם זאת, כותבי צללים צריכים לדעת, ש-Suno היא הבעלים של הזכויות על כל השירים שנוצרו על ידי משתמשים בחינם – אם כי שיתוף בפלטפורמות חברתיות או שימושים לא מסחריים אחרים מותרים.

בירד (BIRD) נקלעה לקשיים והגישה בקשה להגנת פשיטת רגל (סעיף 11) בארה"ב. על פי הדיווחים, פעילותה בקנדה ואירופה תימשך. לפי הוול סטריט ג'ורנל, לחברה יש תוכניות לערוך רה-ארגון ולמכור נתחים מנכסיה לחלק מהמלווים הקיימים שלה. בירד, שנוסדה ב-2017 על ידי טראוויס ונדר זנדן – בכיר לשעבר בחברות התחבורה השיתופית הענקיות ליפט (Lyft) ואובר (Uber) – מציעה למשתמשים קורקינטים להשכרה לטווח קצר. הקורקינטים הללו הפכו ללהיט היפסטרי ולנפוצים בנופים עירוניים רבים, כולל בתל אביב בפרט ובישראל בכלל. אלא שההתלהבות מהשירות שלה פחתה במרוצת השנים, בין השאר בגלל אספקטים של ביטחון הרוכבים. בנוסף קמו לה מתחרים כמו גם לא מעט מתנגדים מבחינה עקרונית, שטעו שכלי התחבורה שהיא מציעה מחוללים מהומה על מדרכות ובכבישי הערים. כעת מסתבר שהחברה – שלהגדרתה היא עדיין "מובילה בתחום התחבורה החשמלית הידידותית לסביבה" – איבדה ככל הנראה גובה והצלחה, או כשלה ניהולית עד כדי צורך בהגנת פשיטת רגל. אך, כאמור, הדבר תקף כרגע רק לבירד ארה"ב. לדברי בירד, משמעות הבשורהב החדשה היא רק שהחברה נכנסה לתהליך ארגון מחדש פיננסי, שמטרתו לחזק את המאזן שלה ולמצב את עצמה טוב יותר לשם צמיחה ארוכת טווח ובת קיימא. החברה כתבה בהודעה מטעמה לתקשורת, שאף התפרסמה באתרה, כי היא "תפעל כרגיל במהלך תהליך זה, תשמור על אותו שירות לרוכביה ותעמוד בהתחייבויותיה כלפי ערים שותפות, מנהלי צי ועובדים". בירד ישראל מסרה: הפעילות תימשך ללא הפרעה עוברת טלטלה בארה"ב. בירד. מאידך יש לציין כי מבירד ישראל נמסר במקביל כי "תהליך ההבראה הגלובלי הינו חשוב ברמה הבינלאומית, אך אין לו כל השפעה על פעילות החברה בישראל, שהינה רווחית ועצמאית. בירד ישראל תמשיך לפעול כרגיל, להתרחב לערים נוספות ולהעניק ללקוחותיה את פיתרון ההתניידות האולטימטיבי בערים כפי שעשתה בחמש השנים האחרונות מאז כניסתה לישראל". בירד, שנחשבה כמפעילת אמצעי המיקרו-ניידות המובילה בצפון אמריקה – עוברת את המהפך המשמעותי בפעילותה, תחת הנהגתו הזמנית של המנכ"ל, מייקל וואשינושי. החברה טוענת שהיא מתקדמת לקראת רווחיות ושתמשיך במשימתה להפוך את הערים להולמות יותר למגורים, על ידי צמצום השימוש במכוניות ועומסי התנועה, וכן הפחתת פליטת הפחמן. תהליך הארגון מחדש, בגיבוי של יו"ר הדירקטוריון, ג'ון ביטוב, הנשיא סטיוארט ליונס וסמנכ"ל הכספים ג'וזף פרודן, כרוך בהסכם מקיף עם מלווי השעבוד הראשון והשני של החברה. הליך פשיטת הרגל הוא מיוזמת בירד ומרצונה, ולפי החברה נועד להקל על מכירת נכסיה ולהבטיח 25 מיליון דולר במימון חדש מ-MidCap Financial, חטיבה של Apollo Global Management, ומהמלווים הקיימים שלה בשעבוד השני. על פי ההודעה למדיה, פתרונות הניידות הנקיים, הזולים יותר והמוצעים לפי דרישה של בירד היו ועודם זמינים ב-350 ערים, בעיקר ברחבי קנדה, ארצות הברית, אירופה, המזרח התיכון ואוסטרליה. לדבריה, מאז הקמתה, רוכבי הקורקינטים של בירד נסעו למעלה מ-90 מיליון קילומטרים ברחבי העולם, וקיזזו, לטענתה ולפי הערכות, כ-50 מיליון קילו של פליטת פחמן, בגין נסיעות במכוניות שנמנעו בזכות שירותיה.