בסוף השבוע האחרון פרסמה OpenAI שהיא עומדת להתחיל לבדוק הצגת פרסומות בתוך ChatGPT, ובכך להוסיף עוד אפיק למודל ההכנסות שלה, שמבוסס כיום ברובו (85%) על מנויים. למה לא הייתה להם ברירה? ל-OpenAI יש בעיה גדולה – "רק" 35 מיליון משתמשים משלמים על ChatGPT, מתוך 800 מיליון המשתמשים השבועיים הפעילים של הצ'טבוט. מהצד השני, עלויות הפעלת השירות והתחזוקה של התשתיות שלו גבוהות מאוד וגורמות לשריפת מזומנים. הרבה לא מודעים לזה, אבל OpenAI היא אחת החברות הכי לא רווחיות בקטגוריה שלה. לפי מסמכים שהודלפו, ב-2024 ההכנסות של החברה הוערכו ב-2.5 עד ארבעה מיליארד דולר, אך באותה שנה לבדה היא הוציאה 3.8 מיליארד דולר רק על Inference (הרצת המודלים עבור משתמשים). ב-2025 הקצב כבר עלה ל-8.65 מיליארד דולר הוצאות Inference, וזה רק בתשעת החודשים הראשונים של השנה. מאחר שהוצאות ההרצה הן הוצאה כספית אמיתית ולא קרדיטים, כמו באימון מודלים, התמונה ברורה: OpenAI עדיין רחוקה מרווחיות – וזה ההקשר הכלכלי שמסביר למה פרסום הפך לאופציה שקשה לה להתחמק ממנה. שינוי טון אצל סם אלטמן לפני שנה בערך, מנכ"ל OpenAI, סם אלטמן, התראיין לכמה כלי תקשורת ואמר שהוא רואה פרסומות "כדרך אחרונה" עבור ChatGPT, ושפרסום בתוך מוצר שלא היה רגיל לו הוא לגמרי "מטריד" מבחינתו. הוא טען שבאינטרנט, באופן כללי, פרסומות הן מעין "מס" שמשתמשים משלמים במידע או בנתונים שלהם, וש-AI עם פרסומות זה משהו שיש לגשת אליו בזהירות רבה. שינה את דעתו. סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI. צילום: jamesonwu1972, ShutterStock בראיון נוסף הוא ציין שהמודעות באינסטגרם שינו את דעתו לגבי פרסומות. לטענתו, הן הובילו אותו למוצרים שימושיים, אבל הוא עדיין לא ידע איך לבנות מוצר פרסום שעובד בצורה שלא מרגישה תוקפנית או פוגעת בשירות. מאז, גם הוא וגם הצוות של OpenAI שינו מעט את הטון – חלקית בגלל הלחץ הכלכלי שנובע מהוצאות עצומות על תשתיות והתרחבות גלובלית. אם OpenAI תצליח לשמור על איזון ולא להפוך את החוויה לאגרסיבית, מדובר בפלטפורמה שמחברת בפעם הראשונה בין דיוק של Intent לבין עומק של הקשר, בצורה שעד היום פשוט לא הייתה קיימת איך זה יעבוד בפועל? גישה רחבה וזמינה יותר – OpenAI רוצה לאפשר שימוש רחב יותר בכלי בלי לשלם מחיר גבוה. פרסום הוא חלק מהדרך לשמור על כך. פרסומות נפרדות מהתשובות – המודעות יופיעו מתחת לתשובות של ה-AI על השאילתות שלנו, מסומנות היטב ולא ישפיעו על התוכן של השיחות. פרטיות לפני הכול – החברה מדגישה שהיא לא מוכרת את השיחות ואת הנתונים האישיים למפרסמים, ושמשתמשים יכולים לכבות התאמה אישית או לנקות את הנתונים שבהם נעשה שימוש להציג פרסומות. שליטה של המשתמש – יש אפשרות לבקר, ללמוד למה מופיעה מודעה מסוימת, לסמן שהיא לא רלוונטית ואפילו לבחור שלא לראות פרסומות. לא מוצג לנושאים רגישים – לפי החברה, לא יופיעו פרסומות בשיחות על בריאות, פוליטיקה או נושאים רגולטוריים רגישים. המודעות יופיעו תחילה בארצות הברית, למשתמשים בגרסה החינמית וב-Go, בעוד שלמשתמשי Plus ,Pro ו-Enterprise הן לא יוצגו. פבל ישראלסקי, מומחה SEO ו-GEO. צילום: פרטי מה אומרים המשתמשים? התגובות ברשת לגבי המהלך מעורבות, כאשר חלק מהקהילה נוקטת בקו ביקורתי חד. משתמשים רבים חשו שההכרח להציג פרסומות ב-Go מוגזם, במיוחד כשמדובר במנוי בתשלום. חלק טוענים שזה פוגע בתחושה ש-ChatGPT הוא כלי ניטרלי, שמשרת את המשתמש. אחרים דווקא מקבלים זאת כמצב בלתי נמנע, במיוחד לנוכח העובדה ש-OpenAI עדיין לא רווחית והמודל הנוכחי שלה לא מכסה את כל ההוצאות. הפוטנציאל הגדול של הפרסום הממומן ב-ChatGPT כדי להבין למה פרסום ממומן ב-ChatGPT יכול להפוך לחלום עבור מפרסמים, צריך לפרק את שני מודלי הפרסום הדומיננטיים של העשור האחרון. מצד אחד עומדת גוגל, שמבוססת כמעט לחלוטין על Intent. המשתמש מחפש משהו במפורש, למשל ביטוח רכב מומלץ או תוכנת CRM לעסקים קטנים, והפרסומת מופיעה סביב רגע של כוונה ברורה לפעולה. החיסרון הוא שהמרחב תחרותי, יקר לפעמים ומוגבל ביכולות הטרגוט. מהצד השני נמצאת מטא, שפועלת הפוך כמעט לגמרי. כאן הכוח הוא בטרגוט: גיל, מיקום, תחומי עניין, התנהגות, קשרים חברתיים וכדומה. הפרסום לא נשען על חיפוש אלא על הקשר, אבל ברוב המקרים, המשתמש לא ביקש כלום באותו הרגע המסוים. הוא גולל בפיד והמודעה מנסה לייצר צורך יש מאין. פרסום – גם בצ'טבוטים. צילום: Smile Studio AP, ShutterStock ChatGPT הוא כלי שיושב בדיוק באמצע, וזה מה שהופך אותו לייחודי: מצד אחד יש Intent עמוק וברור, לעתים אפילו חזק יותר מחיפוש בגוגל, כי השאלה מנוסחת בשפה טבעית ומלווה בהקשר, הסברים והתלבטויות. מהצד השני, המערכת לא נשארת רק ברמת השאילתה, אלא מבינה מי המשתמש שמאחוריה. לאורך השיחה היא מזהה דפוסים, הקשרים, רמת ידע, סוג התלבטות ואפילו את הפרופיל הכללי של האדם שמדבר איתה. יש טרגוט יותר מדויק מזה? בפועל, זה יוצר נקודת מפגש נדירה שלא קיימת כיום: פרסום שמופיע ברגע של צורך אמיתי, אבל גם מותאם להקשר, לטון ולשלב במסע הלקוח. עבור מפרסמים, זו יכולה להיות קפיצת מדרגה מהותית. אם OpenAI תצליח לשמור על איזון ולא להפוך את החוויה לאגרסיבית, מדובר בפלטפורמה שמחברת בפעם הראשונה בין דיוק של Intent לבין עומק של הקשר, בצורה שעד היום פשוט לא הייתה קיימת. הכותב הינו מומחה SEO ו-GEO. המאמר הופיע במקור באתר שלו, AskPavel, שעוסק בשיווק דיגיטלי.

כתב: ליאור אטיאס, מהנדס DevSecOps בקלאודרייד. 2026 מסתמנת כשנת הרגולציה של הארגונים בישראל, בעקבות כניסתו לתוקף של תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות באוגוסט 2025, שהרחיב באופן משמעותי את החבות של כמעט כל ארגון המנהל מידע אישי. התיקון מטיל חובות חדשות בתחומי אבטחת המידע, התיעוד, הדיווח וניהול מאגרי המידע, וצפוי לגרור עיצומים כספיים ראשונים כבר בתקופה הקרובה – בהיקפים שעלולים להגיע למאות אלפים ואף מיליוני שקלים. האתגר שניצב בפני הארגונים במבט מהשטח עולה כי מרבית הארגונים מבינים שהם נדרשים לעמוד בדרישות החדשות, אך מתקשים להקים פונקציה פנימית שתטפל בנושא באופן מקצועי, סדור ומתמשך. מינוי ממונה הגנת פרטיות (DPO) פנימי הפך למהלך מאתגר במיוחד: מדובר בתפקיד מורכב, הדורש גורם ניטרלי, שאינו חלק מפעילות הפיתוח או העבודה היומיומית השוטפת, בזמן שההנהלה מבקשת למקד את המשאבים בצמיחה, מוצר ושוק – ולא בהגדלת מצבת התפקידים הרגולטוריים. הפתרון: DPO-as-a-Service על רקע הצורך הזה פיתחה קלאודרייד (Cloudride) פתרון ממונה הגנת פרטיות כשירות – DPO-as-a-Service. זהו פתרון חיצוני וגמיש, שמציע לארגונים ממונה הגנת פרטיות במודל מנוהל. צוות ה-DPO של קלאודרייד מכיר את הדרישות והרגולציות הרלוונטיות, ומלווה ארגונים בצורה שוטפת, ללא הצורך במינוי פונקציה רגולטורית מלאה בתוך הבית. קלאודרייד, חברת שירותי ענן מובילה מקבוצת רד, מחזיקה בשותפות פעילה ומשמעותית עם AWS, לצד הסכמי שיתוף פעולה מגוונים עם שותפים טכנולוגיים מובילים. החברה מספקת ליווי שוטף של צוות מומחי פרטיות ואבטחת מידע, שמכירים לעומק את הוראות תיקון 13, את חוק הגנת הפרטיות ואת סביבת הענן הציבורי, ומסייעים לארגון לתרגם דרישות משפטיות מורכבות לתהליכים אופרטיביים ברורים. במקום למנות פונקציה רגולטורית מלאה בתוך הארגון, מקבלים פתרון הוליסטי שמטפל בפרטיות מקצה לקצה. למי זה רלוונטי? הפתרון רלוונטי ל: כל ארגון שמנהל מאגרי מידע בהיקף משמעותי ונדרשים לעמוד בפועל בדרישות תיקון 13, כולל בקרות אבטחה, תיעוד ודיווח על אירועי אבטחת מידע. כל ארגון שפועל בסביבה רגולטורית מורכבת (ישראל, אירופה, שווקים נוספים) וצריכים הרמוניזציה בין תיקון 13, חוק הגנת הפרטיות וה-GDPR – תקנות הפרטיות של האיחוד האירופי. כל ארגון שנמצא תחת בחינה של לקוחות אנטרפרייז, גופים פיננסיים או משקיעים, ותקיעת עסקאות בגלל שאלוני פרטיות ואבטחת מידע הפכה אצלו לצוואר בקבוק. כל ארגון שמבין את הצורך במומחיות DPO ברמה גבוהה, אבל מעדיף פתרון מנוהל וגמיש, במקום להחזיק משרה מלאה בתוך הארגון. מה כולל השירות? ליווי שוטף על ידי צוות מומחי פרטיות ואבטחת מידע, שמכיר לעומק את תיקון 13, את חוק הגנת הפרטיות ואת סביבת הענן הציבורי. מיפוי פערים וסיכונים ביחס לדרישות תיקון 13, והגדרה של תהליכים, נהלים ומדיניות – בשפה פשוטה, שהצוותים העסקיים והטכנולוגיים יכולים לעבוד איתה. מענה מקצועי לבקשות מידע, תלונות ודרישות של לקוחות, שותפים או רגולטורים, כולל הכנה לביקורות ושאלוני בדיקת נאותות (Due Diligence). שילוב מיטבי בין פרטיות, אבטחת מידע וסביבות ענן, כך שהעמידה בתיקון 13 וברגולציות נוספות תתמוך בצמיחה העסקית במקום לעכב אותה. בעידן שבו הפרת פרטיות אחת יכולה להתגלגל במהירות לתביעה ייצוגית או משבר תדמיתי, ארגונים מבינים שהם לא יכולים להרשות לעצמם גישה המבוססת על "נחיה ונראה". פתרון ה-DPO-as-a-Service של קלאודרייד מציע מסלול פרקטי לעמידה בתיקון 13 ובדרישות רגולטוריות נוספות – מבלי להעמיס על הארגון שכבת מורכבות נוספת ומבלי לסטות ממסלול הצמיחה העסקית.

אחרי יותר מעשור שבו הסמארטפון עיצב מחדש כמעט כל היבט בחיינו, נדמה היה שתעשיית הסלולר נכנסה לקיפאון יצירתי. המסכים דומים, השפות העיצוביות חוזרות על עצמן, והפערים בין הדגמים הולכים ומיטשטשים. אבל מתחת לפני השטח מתרחש שינוי מהותי: המעבר מסמארטפון שמבצע פעולות – לסמארטפון שמנסה להבין את המשתמש. השנה הקרובה מסתמנת כשנת מעבר. פחות מהפכות ראוותניות ויותר תהליכים שקטים, כאלה שישפיעו על חוויית השימוש היומיומית לאורך זמן. בינה מלאכותית: המלכה החדשה של עולם הדיגיטל הבינה המלאכותית: לא פיצ’ר, אלא תשתית – הטרנד המרכזי והמשפיע ביותר הוא, כצפוי, הבינה המלאכותית. לא עוד תוספות נקודתיות או גימיקים שיווקיים, אלא שילוב עמוק בליבת מערכת ההפעלה. הסמארטפון ילמד דפוסי שימוש, יציע פעולות מראש, וייקח על עצמו משימות שבעבר דרשו התערבות ידנית: תיאום פגישות, סינון הודעות, סיכום מיילים, תרגום בזמן אמת ואפילו יצירת תוכן בסיסי. לא פחות חשוב הוא המעבר ההדרגתי לעיבוד מקומי על גבי המכשיר עצמו. המהלך הזה נועד לשפר זמני תגובה, לצמצם תלות בענן – ובעיקר לחזק את ההגנה על פרטיות המשתמש. התוצאה: שוק שסבל מרוויה ומהאטה במחזורי השדרוג מקבל מנוע צמיחה חדש. יצרניות נדרשות לחומרה שתומכת ביכולות AI מתקדמות, והצרכנים מקבלים "סיפור חדש" שמצדיק החלפת מכשיר. לא במקרה, מכשירים שממותגים כ־AI Phone זוכים לעניין גובר, בעיקר בקרב משתמשים כבדים ואנשי מקצוע. החומרה מתבגרת: פחות כוח, יותר איזון – שדרוגי החומרה יימשכו, אך הדגש משתנה. המעבדים החדשים לא נמדדים רק בעוצמה, אלא ביעילות אנרגטית: היכולת להריץ יישומים כבדים לאורך זמן, בלי התחממות ובלי לפגוע משמעותית בחיי הסוללה. גם בתחום הסוללות לא צפויה קפיצה דרמטית, אך נראה שיפור עקבי בזכות ניהול חכם יותר של משאבים. טעינה מהירה תישאר מרכיב חשוב, אך הדיון עובר לאריכות חיים – סוללה שמחזיקה שנים, לא רק יום. פרטיות ואבטחה: תגובת נגד לעידן הדאטה – ככל שהטלפון הופך אישי וחכם יותר, כך גובר גם החשש מפגיעה בפרטיות. יצרניות הסלולר מבינות שזהו שדה תחרותי של ממש, ומציעות הצפנה מתקדמת, שליטה רחבה יותר בהרשאות ואחסון מקומי של מידע רגיש. גם המשתמשים עצמם בוגרים יותר: המודעות למחיר שנגבה עבור נוחות עולה, והדרישה לשקיפות ולשליטה כבר אינה שולית. צילום: התוכנה מנצחת את החומרה – מצלמות הסמארטפון ממשיכות לאתגר את עולם הצילום המסורתי, אך מוקד החדשנות זז. החיישנים עצמם לא יגדלו משמעותית, אבל האלגוריתמים יעשו את ההבדל. צילום לילה משופר, וידיאו באיכות קולנועית ועריכה אוטומטית בזמן אמת יהפכו לסטנדרט – גם במכשירי ביניים. עבור רבים, הטלפון כבר אינו רק כלי תיעוד, אלא פלטפורמת יצירה של ממש. 5G כשגרה, והצצה קדימה – הדור החמישי מפסיק להיות הבטחה והופך לסטנדרט. הגלישה יציבה ומהירה יותר, והיישומים מתחילים לנצל זאת בפועל – משיחות וידיאו איכותיות ועד משחקים בענן. במקביל, התעשייה כבר מדברת על הדור הבא, אך עבור הצרכן הממוצע מדובר עדיין באופק רחוק. קיימות ואורך חיים – לחץ רגולטורי וציבורי דוחף את היצרניות לשנות גישה: יותר עדכוני תוכנה ארוכי טווח, שימוש בחומרים ממוחזרים ואפשרויות תיקון נגישות יותר. הסמארטפון אמור לשרת את המשתמש חמש שנים – לא להישחק אחרי שנתיים. המחיר: פרימיום מול מציאות – מכשירי הדגל ממשיכים להתייקר ולהפוך למוצרי יוקרה, אך במקביל – שוק הביניים פורח. דגמים במחירים נגישים מציעים כיום חוויית שימוש שמספיקה לרוב המשתמשים, ומעמידה סימן שאלה אמיתי על הצורך לשלם את תג המחיר הגבוה. לאן הולך שוק המתקפלים? צמיחה משמעותית בשוק המתקפלים – תחזיות של IDC מצביעות על עלייה חזקה במכירות מכשירים מתקפלים בשנת 2026 — עם צמיחה של כ-30% ביחס לשנה הקודמת, וזאת לאחר עלייה מתונה יותר בשנים האחרונות. כך, ההערכה היא שמגמת המתקפלים לא רק תמשיך, אלא תתרחב בצורה ניכרת בשנה הקרובה. כניסת אפל: נקודת מפנה בשוק – לפי הערכות של אנליסטים, אחד המפתחות למגמת הצמיחה של המתקפלים הוא הצפי  להשקת המתקפל הראשון של אפל בסוף 2026, שעשוי להוביל לעלייה בביקוש ולחשיפה רחבה יותר של הקטגוריה לקהל משתמשים רחב יותר. סמסונג, המובילה בפלח השוק הזה עם שני דגמים – האחד שמתקפל כמו ספר, והשני, שמתקפל כמו טלפון צדפה – כבר מתקדמת למכשיר עם מסך שמתקפל פעמיים, בעל שלושה מסכים, במטרה להרחיב את היצע הקטגוריה. גם מותגים אחרים מתכננים דגמים חדשים בסגנונות שונים, ושחקניות נוספות, כמו וואווי, הונור ואחרות ימשיכו לנסות לתפוס נתחי שוק בפלח המתקפלים – מה שמעודד חדשנות ומוביל לירידת מחירים פוטנציאלית בעתיד. עדיין שוק נישה – אך צפוי להתרחב – על אף כל האמור לעיל, מכשירים מתקפלים עדיין מהווים חלק קטן יחסית מהשוק הכללי של הסמארטפונים, בעיקר בגלל מחירים גבוהים ואימוץ נמוך של צרכנים בהשוואה למכשירים המסורתיים. עם זאת, הצפי הוא שבשנים הקרובות הם יתפסו נתח גדול יותר מהשוק, במיוחד בקטגוריית הפרימיום. סיכום: פחות רעש, יותר משמעות השנה הקרובה לא תיזכר בזכות עיצוב מהפכני או פיצ’ר אחד ששינה הכול. היא תסמן מעבר לסמארטפון בוגר, אישי ומודע יותר – מכשיר שלא רק מגיב לפקודות, אלא מבין הקשר, הרגלים וצרכים. הסמארטפון של 2026 אולי חכם יותר, יעיל יותר ומלוטש יותר – אבל הוא גם כוחני יותר. ובעידן שבו המכשיר הזה הוא שער לעבודה, לחברה ולזהות האישית שלנו, השאלה האמיתית כבר אינה כמה הוא יודע לעשות, אלא מי באמת שולט בו.

פארק ההיי-טק של יקנעם, מהמרכזים הטכנולוגיים החשובים בצפון, מתרחב: השבוע, לאחר חודשים של עבודה מאומצת מול רשות מקרקעי ישראל, פרסמה הרשות מכרז להרחבת הפארק, שיכלול תוספת של כ-54 אלף מ"ר בנויים של תעסוקה, מסחר, תיירות ומתחמי בילוי ופנאי. גולת הכותרת של ההרחבה היא הקמתו של מלון חדש, ראשון בעיר, שייתן מענה לאנשי היי-טק זרים שבאים לבקר במרכז, שעד כה נאלצו להשתכן בבתי המלון של חיפה. כמו כן, בהנהלת הפארק מבקשים למשוך, בעקבות ההרחבה, חברות היי-טק נוספות לעיר, להגדיל את היצע מקומות העבודה האיכותיים, ולהמשיך לבסס את מעמדה של יקנעם בתחום וכמרכז תעסוקה אזורי. לצד המשרדים וחברות ההיי-טק ישולבו במתחם החדש מתחמי בילוי ופנאי, לרבות בתי קפה, מסעדות, ברים, פאבים ומוקדי פנאי נוספים – מה שיאפשר לצעירים ולתושבות ותושבי העיר ליהנות מחיי פנאי בעיר, מבלי להזדקק לנסיעות ליישובים אחרים. במסגרת תוכנית ההרחבה, שנקראת M-8, יוקמו שישה מגרשים לתעסוקה בני שמונה קומות כל אחד, בהיקף של עד 360% בנייה. בנוסף, יוקם מגרש מעורב, שישלב מסחר, תעסוקה ותיירות, ויכלול גם 40 חדרי מלון, שייתנו מענים בין היתר לאנשי עסקים, לאורחים ולמשלחות שמגיעות לפארק. כמו כן, יוקמו שני מגרשים ייעודיים לחניונים. יהיה גדול יותר. פארק ההיי-טק יקנעם. צילום: דוברות עיריית יקנעם "עמק הסיליקון של הצפון" יקנעם היא אחד ממוקדי ההיי-טק הגדולים בצפון הארץ, והיא מכונה לעתים "עמק הסיליקון של הצפון". בעיר ובסביבתה פועלות חברות רבות בכמה פארקי היי-טק, בדגש על חברות שבבים, מכשור רפואי ותקשורת. כך, מרכז המו"פ הגדול והמרכזי של אנבידיה נמצא ביקנעם, על בסיס רכישת מלאנוקס. עוד בין חברות ההיי-טק שפועלות בעיר ניתן למצוא את מארוול, ברודקום, נקסט סיליקון ו-KLA. הפארקים הללו כבר נותנים מענה לעובדי היי-טק מהצפון שרוצים לעבוד קרוב לבית, והרחבת פארק ההיי-טק יקנעם תרחיב גם את המענה הזה. השלב הבא הוא הוצאת מכרז לביצוע עבודות פיתוח ותשתיות במקום. "פארק ההיי-טק – הלב הכלכלי של יקנעם" קידום תוכנית ההרחבה הוא חלק ממדיניות שמוביל ראש העיר, רומן פרס, לשילוב בין צמיחה כלכלית, פיתוח תעסוקתי והרחבת היצע התרבות והפנאי, וכחלק מפעילות לקידום העסקים בעיר. לדבריו, "פארק ההיי-טק הוא הלב הכלכלי של יקנעם, והלב הזה ממשיך לפעום, לצמוח ולהתרחב. אנחנו פועלים באופן עקבי כדי לחזק את התעסוקה האיכותית בעיר, ובמקביל לייצר סביבת חיים תוססת, שמחברת בין עבודה, פנאי ואיכות חיים". "קידום תוכנית M-8 מהווה צעד משמעותי במימוש החזון העירוני לפיתוח כלכלי מתקדם, לצד חיזוק המרחב העירוני והקהילתי של יקנעם", ציין פרס.

מה שהתחיל במקור כוויכוח טכני על התקנת אינטרנט במטוסים, הפך בימים האחרונים למופע בידור תקשורתי חוצה יבשות שמנהלים ביניהם יזם הטק התזזיתי אילון מאסק ולמנכ"ל חברת התעופה ריינאייר (Ryanair), מייקל או'לירי. בהתפתחות האחרונה בפרשה הבהיר או'לירי כי הוא נהנה מכל רגע מה"התקוטטות" עם איל ההיי-טק, ואף רואה בה מנוע צמיחה עסקי. שורשי הסכסוך נעוצים בסירובו של או'לירי להתקין את מערכת האינטרנט הלווייני סטארלינק (Starlink – שבבעלות חברת החלל SpaceX של מאסק) במטוסי החברה. הסיבה לסירוב הייתה הטענה שהעלויות גבוהות מדי והנוסעים בטיסות קצרות אינם מעוניינים לשלם על כך. The delightful Michael O'Leary hands Elon Musk his arse on a plate over his "Idiot" and "Retarded Twat" comments and discusses Starlink on planes and the poll for Elon to buy Ryanair. Isn't Social Media fabulous. pic.twitter.com/aujAt0B6P5 — MrBounceBack.com (@Bounce_BackLoan) January 21, 2026 "אידיוט – עשיר מאוד, אבל עדיין אידיוט" אלא שהעימות – כדרכם של עימותים מול מאסק – הסלים במהירות לפסים אישיים. או'לירי הצהיר באחרונה בראיון לתחנת הרדיו האירית Newstalk כי מאסק הוא "אידיוט – עשיר מאוד, אבל עדיין אידיוט", ואף הוסיף כי הוא לא מתכוון להקדיש לו תשומת לב. בתגובה, מאסק לא נשאר חייב, כינה את או'לירי "דביל גמור" ו-"קוף בלתי נסבל", ואף ערך סקר בקרב עוקביו ב-X (שבבעלותו) בשאלה האם עליו לרכוש את ריינאייר ולהחזיר לניהול אדם ששמו באמת "ריאן" – הצעה שזכתה לתמיכה גורפת של כ-76% מהמשיבים. Should I buy Ryan Air and put someone whose actual name is Ryan in charge? — Elon Musk (@elonmusk) January 16, 2026 נבהיר כי מאסק לא הגיש הצעה קונקרטית או רשמית לרכישת ריינאייר, ולא נקב בסכום מוגדר לביצוע העסקה. למעשה הרעיון לרכישה לא יצא, ככל הידוע, מגבולות X. למרות האיומים המרומזים ברכישה עוינת, מנכ"ל חברת התעופה האירית נותר משועשע מהסיטואציה וניכר כי החליט לנצל אותה בציניות אופיינית לגריפת רווחים. במסיבת עיתונאים בדבלין ציין או'לירי כי "הטוויטר-טנטרום" של מאסק עשה רק טוב לעסקים: "אנחנו אוהבים את מריבות היח"צ הללו שמניעות הזמנות בריינאייר", אמר, וחשף כי מכירות הכרטיסים עלו בשיעור של שניים עד שלושה אחוזים בעקבות הסערה התקשורתית. כפי שדווח ב-CNN, או'לירי אף התבדח על העלבונות שהטיח בו מאסק ואמר: "יש לי ארבעה ילדים מתבגרים שקוראים לי דביל וקוף בלתי נסבל באופן קבוע בבית, אני לא צריך לצאת החוצה כדי שייעלבו בי". כחלק מהחגיגה על חשבון המיליארדר, ריינאייר השיקה מבצע שיווקי פרובוקטיבי תחת השם "מכירת המושבים לאידיוט הגדול", המכוון במוצהר למאסק ול"אידיוטים אחרים" ברשת X, ומציע כרטיסי טיסה במחירים מוזלים. באשר לאיום הרכישה עצמו, או'לירי ביטל אותו בזלזול, תוך שהוא נשען על הרגולציה האירופית. הוא הסביר כי בעוד שמאסק "מוזמן מאוד לקנות מניות בריינאייר", חוקי האיחוד האירופי אוסרים על אזרחים שאינם מהאיחוד להחזיק בגרעין שליטה בחברת תעופה אירופית. בראיון ל-Sky News, עקץ או'לירי את מאסק פעם נוספת וציין כי השקעה בריינאייר תהיה "השקעה טובה משמעותית מהתשואות הפיננסיות שהוא משיג ב-X". הוא אף הוסיף כי מאסק "מבין בכללי בעלות על חברות תעופה אפילו פחות ממה שהוא מבין באווירודינמיקה של מטוסים", זאת על רקע הוויכוח המקצועי ביניהם לגבי התנגדות האוויר (Aerodynamic Drag) שיוצרות אנטנות הלוויין על גוף המטוס. השיא הביזארי של העימות נרשם כאשר או'לירי נענה לאתגר פיזי מול איל הטכנולוגיה. בעקבות הצעה שהועלתה על ידי האינדפנדנט, המנכ"ל האירי הביע נכונות ליישב את הסכסוך בדו-קרב של הורדת ידיים. "אני חושב שזה רעיון מבריק", צוטט או'לירי, "בואו נפתור את זה כמו ששני אידיוטים צריכים: שני נודים זקנים בהורדת ידיים או בקרב איגרוף". הוא סיכם את הגישה שלו לפרשה באומרו כי קרב כזה יכול להיות "הדרך הטובה ביותר לבדר את העולם", תוך שהוא מדגיש כי למרות חילופי המהלומות המילוליים, הוא שולח למאסק כרטיס טיסה חינם על מנת להודות לו על הפרסום ועל קידום החברה.

מיקרוסופט היא אחד היעדים ה-"חביבים" על האקרים למתקפות סייבר. היא אחת החברות הגדולות בעולם, יש לה נתח שוק עצום, טכנולוגיות בשלל תחומים ומאגר ענק של ידע ונתונים, והיא חברה אמריקנית – מה שעושה אותה יעד "פופולרי" למתקפות סייבר ממדינות יריבות לארצות הברית, כמו סין, רוסיה ואיראן – לריגול ולמטרות נוספות. השנתיים האחרונות היו "לא פשוטות" לענקית מרדמונד בהיבט הגנת הסייבר, אמר רביב תמיר, סגן נשיא לאסטרטגיית מוצר בחטיבת האבטחה העולמית במיקרוסופט. "אנחנו יעד פופולרי למתקפה ו-'צוברים' איומים שלרוב לא שומעים עליהם, כי אנחנו מצליחים בהגנה. אלא שלפעמים התוקפים מצליחים, ויש לכך משמעויות", ציין. תמיר שיתף את משתתפי כנס Cyber Security Summit, שהתקיים היום (ה') בקמפוס החברה בהרצליה, את הלקחים של מיקרוסופט מהשנתיים האלה ובכלל מההתפתחויות בעולם הסייבר, שמתקפות (והגנה) המבוססות על בינה מלאכותית הולכות ותופסות בו מקום מרכזי. תובנות על הגנת סייבר מבכיר בתחום בחברת ענק. צילום: MarutStudio, ShutterStock שלוש פעולות הייסוד שעל המגנים לנקוט "מומחי אבטחה שלנו מצביעים על זינוק של 80% בדליפות נתונים, בשל שימוש גדל של עובדים בכלי AI. מדי יום אנחנו מנטרים 100 טריליון אותות, מזהים 600 מיליון מתקפות ומבצעים 72 מיליארד פעולות מניעה", אמר. "אבל העולם התפתח: מה שעבד פעם, הגנה לחוד או התמקדות בהתרעות בודדות – על המייל, המערכות, תחנות הקצה, הענן והזהויות – היה נחמד, אבל זה לא המצב כיום. הארגונים מתמקדים בתקרית הבודדת ומפספסים את תכלול המתקפה כולה. בעידן המתקפות המבוססות על AI נדרשות שלוש פעולות יסוד: מיפוי של כלל נכסי ה-IT (מפת הארגון – י"ה), תעדוף שלהם ומיקוד בהגנה על הנכסים הקריטיים, שלרוב מהווים כ-1% מכלל הנכסים". לפי תמיר, "אם לתוקף יש יכולת לייצר מפה של נכסי ה-IT הארגוניים של הארגון והיא טובה יותר מהמפה שהארגון 'שרטט' בעצמו – הוא בצרות. אם סוגרים בפני ההאקרים דלת – הם נכנסים מהחלון. להחזיק מפה מעודכנת של הארגון זה הבסיס להגנה טובה". הוא ציין כי "קיימת א-סימטריה רבה במלחמה בין הטובים לרעים: בעוד התוקפים חושבים בצורה של גרפים, כמתקפה מקצה לקצה, המגנים חושבים בצורה של 'רשימות לפעולה' של בעיות שצריך לפתור – להגן נקודתית על נכס א', על נכס ב', לסגור פינות ואז להגיב. זה עבד בעבר, אבל עם כניסת הבינה המלאכותית, מהירות וסיבוכיות המתקפות עולות. אם הטובים ימשיכו בכך, הם ימשיכו להפסיד". הבושה נעלמה "היבט נוסף הוא היעלמותה של הבושה", ציין. "פעם, כשתוקף נתפס, הוא היה מנסה להסתיר זאת. כיום זה כבר לא נכון". "עוד דבר שהבנו הוא שבמתקפות גדולות, דווקא הפינות החשוכות של שרת לגאסי ששוכב לו בפינת חדר שאיש לא מכיר או אפליקציה שנפרסה עם הרשאות מוגזמות לפני חמש שנים הם סיכון גדול. גילינו, למשל, שפעילויות רבות של עובדים, כמו דמואים ללקוחות ובדיקות, נעשות לא בליבת הרשת של החברה, אלא בפריפריה שפחות מפוקחת. כמו כן, ראינו שהן התוקפים והן המגינים עשו שימוש רב בבינה מלאכותית כדי לבנות ולהבין את מפות הארגון תוך כדי המתקפה. התוקפים – כדי להבין את צעדיהם הבאים, והמגינים – כדי להבין לאן התוקפים עלולים להתקדם ומאין הם באים. בקיצור, למדנו רבות מהמתקפות", אמר תמיר. "כשמומחי האבטחה באים לבנות מפת נכסים, עליהם לעבוד בשכבות, בדיוק כמו במפות לתוכנת ניווט לרכב: הבסיס (פני השטח) – להבין ולמפות את הנכסים הארגוניים ומצבם, בדגש על זיהוי הנכסים הקריטיים, שהם מטרות התוקף; בשכבות הבאות (רחובות וחוקי תנועה) – לראות מי מחובר למי, היכן עוברת התעבורה ומה המידע הקיים בה; להבין מה קרה; להגיע למסקנות איך להעשיר את המידע, אילו נתיבי תקיפה פתוחים ומובילים לנכסים קריטיים; ובשכבה האחרונה (ניווט) – להבין מה באמת קורה בזמן אמת ואילו מתקפות מזוהות בתוך הארגון", ציין. תפישת ההגנה של מיקרוסופט לדברי תמיר, "את תפישת ההגנה שלנו אנחנו מיישמים באמצעות גרף האבטחה. לאחר מיפוי נכסי ה-IT, אנחנו בוחנים היכן ומתי יש אנומליות, מהן המערכות הקריטיות, כיצד להבין לעומק את פעילות הישויות והקשרים ביניהן, ומהו נרטיב התקיפה. אנחנו עובדים כעת על עוד מיפויים: של העובדים, הזהויות והאפליקציות. זאת, עם אגם הנתונים עבור ה-Sentinel – פלטפורמה שמכילה סוכני AI מעל האגם, שמטרתם לזהות את האיומים. באמצעותה אנחנו מספקים ניהול מידע ואירועים של אבטחה (SIEM), מאגר נתונים מאוחד, נראות משופרת מבוססת גרפים וכלי ניתוח חכמים". תמיר ציין כי "ב-90% מהארגונים יש לפחות דרך אחת פתוחה לתקוף נכס קריטי. 61% מדרכי המתקפה מובילות למשתמש רגיש. 1% מהנכסים בארגון הם קריטיים או רגישים. לכן, חובה לעשות רדוקציה – ולמצוא אותם". לסיכום הוא אמר ש-"ארגונים חייבים להתרומם מעל להתרעות הבודדות ולנהל מערכה כוללת בסייבר, ולא קרב בודד. לא תתקבל הגנה אפקטיבית אם נילחם רק דרך החור בגדר. זה אירוע גדול, שדורש את שילוב כל אמצעי הלחימה בהגנה". איתי אהרונוב, מנהל חטיבת הסייבר של מיקרוסופט ישראל. צילום: רועי שור איתי אהרונוב, מנהל חטיבת הסייבר של מיקרוסופט ישראל, ציין באירוע כי "הפלטפורמה שלנו נבנית ומתפתחת כדי להתמודד עם איומי הסייבר בעידן ה-AI והבינה הסוכנית. זו קפיצת מדרגה מעבר למה שהכרנו עד היום בעולם תהליכי האוטומציה והמיכון (RPA)". לדבריו, "סוכני AI פועלים בתוך הקשר, יוצרים תוכן, מפיקים תובנות והמלצות חדשות, ובעיקר מפעילים שיקול דעת עצמאי לביצוע פעולה. כך ניתן לדייק את ההגנה, להגיב מאוד מהר, להציג את האיומים המסוכנים ביותר לארגון שיש לתעדף ולבצע פעולות אוטומטיות מיידיות. מיקרוסופט הינה שחקנית מפתח בשוק הסייבר העולמי, עם פעילות רחבה, השקעות עמוקות בטכנולוגיה, מיליוני לקוחות והובלה בדירוגי האנליסטים".

שוק הרמקולים הניידים ממשיך להיות תוסס למדי, עם לא מעט שחקניות ששולחות אליו מוצרים – והמגוון עצום. JBL, כאחת השחקניות החזקות בשוק הזה, מציעה לא מעט פתרונות – מה שמתבקש ממעמדה. אם צריך לבחור הגדרות, ה-Grip מושא הסקירה הזו הוא מסוג הרמקולים שנמצאים באמצע – הוא לא ממש קטן, אבל הוא גם ממש לא גדול וכבד. זה מכשיר מהסוג שאמור לספק עוצמת קול חזקה דיה כדי להבטיח הנאה לחובבי המוזיקה, מבלי להתפשר יותר מדי על איכות. מבחינת עיצוב, זהו רמקול מוצלח למדי. צורתו היא גליל מוארך, שמזכיר פחית בירה ארוכה, כך שהוא קל לאחיזה. היד יושבת בנוחות מסביב גם בזכות גימור הגומי המחורץ שמעל הציפוי הפנימי, שמבוסס על בד ארוג. הגימור הזה מגן מפני נפילות ומכל פגע סביבתי שרוצה לגרום נזק. זאת לא פחית בירה. צילום: יח"צ עניין של תפוקה לפי החברה, המערכת הפנימית, המבוססת על דרייבר בקוטר 43 מ"מ ובגובה 80 מ"מ, מפיקה מקרבי הרמקול עוצמה של 16 וואט, עם הדגשה יחסית בבס – ועל הנייר זה אכן נשמע טוב. בחדר קטן, העוצמה בהחלט ממלאת את כל החדר יפה מאוד, אם כי בעוצמה מעט גבוהה, הבס קצת מתחיל לצרום, וגם להשתלט יותר מדי על הצלילים הנוספים. בחדרים גדולים יותר זה כבר עובד פחות טוב בהיבט הזה. ברוב הבדיקות השארתי את הרמקול במרחק קצר ממני, כדי ליהנות מהעוצמה שהוא מספק. כמו כן, העוצמה מקדימה ומאחורה חזקה יותר מאשר אם מקשיבים מאחד הצדדים של הרמקול, כך שעל אף שפיזור הקול הוא ב-360 מעלות – בהתאם לעיצוב – זה לא בעוצמה שווה מעל זווית. בתנאי חוץ, פיזור הקול היה אף רב יותר בהתאם, וכדי ליהנות, במיוחד משמיעה משותפת, צריך שהרמקול יהיה קרוב יחסית. אפשר להשתמש בתכונת ה-Auracast של JBL כדי לצמד את ה-Grip לרמקול זהה, על מנת ליצור אפקט סטריאו וכן עוצמת קול חזקה יותר – או לעוד כמה רמקולים אחרים של החברה שתומכים בכך. התפעול של ה-Grip כפתור ה-Auracast הוא אחד משלושת כפתורי המגע השטוחים שנמצאים בחלק העליון של הרמקול, ליד כפתור הצימוד וכפתור ההפעלה/כיבוי. מקדימה למעלה יש עוד שלושה כפתורי מגע בולטים בצורות ספציפיות, עבור הפעלה/השהיה של המוזיקה ועבור השליטה בעוצמת הקול. מאחור, מעל מחבר ה-USB-C המשמש לטעינת הרמקול, יש כפתור לחיצה נוסף. כפתור זה משמש להפעלת התאורה בגב האחורי של הרמקול, וכל לחיצה מעבירה לתצוגה אחרת. יש כמה תצוגות שניתן לעבור ביניהן, ואפשר גם להשתמש באפליקציה המלווה כדי לבחור את התצוגות הללו. כך או כך, זה נחמד ומוסיף לאווירה, בעיקר כשהתאורה מסביב היא לא במלוא העוצמה. האפליקציה מאפשרת גם שימוש באקולייזר בעל שבעה ערוצים, כדי לכוונן בדיוק את המוזיקה לטעם הפרטי של כל אחד. מעבר לכך, זה המקום לקבל ולהתקין עדכוני קושחה ועוד כמה דברים. הסוללה של ה-Grip מציעה הספק עבודה של 10.01Wh, שלפי החברה אמור להספיק לעד 14 שעות מוזיקה. אבל, בעוצמת קול של כ-75%, לא הגעתי אפילו לתשע שעות. בכל מקרה, זמן הטעינה המוצהר הוא שלוש שעות. JBL Grip. צילום: יח"צ עוד כמה משתנים המידות של הרמקול הן 64x153x65 מ"מ והוא שוקל כ-385 גרם. אלה הן מידות נוחות לשימוש, וגם אם מחזיקים את הרמקול ביד, הוא לא גורם להתעייפות. יש לו מאחור לולאה שמאפשרת לחבר אותו לתיק, לדוגמה, כדי להקל עוד יותר על הנשיאה שלו ממקום למקום. הצימוד לטלפון קל מאוד, ממש כמו זוג אוזניות מהשורה, וזה קורה באמצעות תקן Bluetooth 5.4, כשיש תמיכה בצימוד המהיר של גוגל. לפי JBL, הוא מוגן גם בעת שימוש במים ומציע תמיכה בתקן IP68. עם זאת, אין הגנה על חיבור הטעינה אם האזור נרטב. לכן, כדאי לייבש אותו לפני שמחברים את הכבל לטעינה. המחיר של ה-JBL Grip בארץ עומד על 260 שקלים, ואפשר להשיג אותו בכמה וכמה צבעים שונים, כולל צבעי הסוואה, לבן, כחול ועוד.

"קיים כשל מבני בדרך שבה איראן מנהלת את פעילות המודיעין המשולבת שלה. הניתוח שלנו מעלה כי בניגוד לציפיות מגוף צבאי בעל משאבים, מטה 40 (Department 40) פועל מתוך הלך רוח של האקרים ולא של אנשי מודיעין מבצעיים מקצועיים – תוך ערבוב לא הגיוני של משימות מודיעין שונות בתוך אותה יחידה", כך לפי קבוצת מחקר הסייבר DIR של טרנד מיקרו (Trend Micro). באוקטובר האחרון פרצה קבוצת האקרים בשם מכסחי החתולים (Kitten Busters – הדהוד לשמות של קבוצות האקרים איראניות ששמן הוא חתלתול, י”ה) לרשת האיראנית. הם פרסמו מסמכים גנובים מ"מחלקה 40" ב-GitHub, כולל כלי סייבר, דו"חות פנימיים והנחיות בשפה הפרסית. מחלקה 40 היא שם נוסף לקבוצת חתלתול מקסים (Charming Kitten). הדליפה נחשבת לאחת מהמשמעותיות אצל הרעים – ומספקת הצצה לפעילותה, לנוהלי העבודה שלה ולזהות העובדים בה. מטה 40 היא יחידת הסייבר של משמרות המהפכה (IRGC-IO) והיא כפופה לאגף 1500, האחראי למבצעי חוץ. לפי החוקרים, "מטה 40 מפגין חוסר עקביות דרמטי בניהול המשימות, המתבטא בשני היבטים. האחד, היחידה מקשרת באופן ישיר בין מבצעי סייבר טהורים לבין תכנון טרור קינטי (חיסולים). מטה 40 מפתח ומפיק רחפנים מתפוצצים למטרת טרור, כשהמודיעין לתקיפות אלו נאסף באמצעות פריצה למערכות סוכנויות נסיעות (FlyDubai, EgyptAir) או בתי מלון יווניים. זהו שימוש מבצעי-לוגיסטי בסייבר, כשלב בשרשרת הרג, אך הערבוב הזה – של לוגיסטיקה, פיתוח אמל"ח ואיסוף מודיעין – תחת יחידה אחת, מעיד על ליקוי חמור בקווי ההפרדה המבצעיים". ההיבט השני בחוסר העקביות, כתבו, "הוא, שהיחידה לא רק תוקפת גורמים זרים (כגון משטרת דובאי, או משרדי ממשלה בירדן) – היא מפעילה במקביל מודיעין נגדי פנימי. דוגמה לכך היא ביצוע מעקבים פיזיים בטהראן, יחד עם ריגול נגדי סביב שגרירויות מערביות, כולל ניטור שגרירויות גרמניה, טורקיה ויפן". חוקרי טרנד מיקרו טוענים, כי "המסמכים שדלפו מאשרים כי במטה 40 קרס עקרון ההפרדה והמידור הנדרש בארגון מודיעין מקצועי. המקרה הבולט ביותר הוא מסמך סודי ביותר, מ-2004, שנכתב על ידי משרד המודיעין (MOIS), ונמצא במחשבו האישי של מפקד מטה 40, עבאס רהרווי. המסמך, הדן בהשגת דו"חות חשאיים של סבא"א (IAEA) על תוכנית הגרעין, מספק הקשר לכך שאחד מכותביו, אולי היינונן, הוגדר מאוחר יותר כיעד איסוף של מטה 40". על פי חוקרי DIR של טרנד מיקרו, "העובדה שמסמך מודיעיני אסטרטגי כל כך, המקשר בין השגת מידע מודיעיני לבין מטרות החיסול הקינטיות של היחידה, מאוחסן בתשתית הרשת האישית של המפקד, מלמדת על כשל חמור בביטחון המידע הפנימי ועל התנהלות של 'חאפרים' טכניים בעלי גישה בלתי מוגבלת – ולא של מנהלי מודיעין ממוסדים". לפי החוקרים, "דו"ות העבודה היומיים שנחשפו, של צוות הפישינג, ממחישים הלך רוח בעייתי: במקום להתמקד במשימות איסוף מודיעין ברמה גבוהה, הצוותים האיראניים מבזבזים זמן רב על התמודדות עם לוגיסטיקה חובבנית. בנוסף, ניסיונות הפישינג מלמדים על חוסר תחכום טכנולוגי ועבודה רבה ב'שיטת מצליח', בלא מיקוד והגדרות אופרטיביות מדויקות". "המסמכים שפורסמו מעידים על חפיפה בין חשבונות ונכסים המיועדים למבצעי השפעה, דעת קהל, פישינג ותקיפות", כתבו החוקרים. "מדובר בבזבוז זמן יומיומי. הדו"חות מתעדים שעות עבודה שהוקדשו לפתרון תקלות בסיסיות וחוסר יכולת טכנית להתמודד עם שגיאות קלות". בנוסף, "קיימת תלות באבטחת חשבונות פייק – הפעילים מנהלים קמפיינים הנסמכים על חשבונות פייסבוק וטוויטר רגישים שנקנו בשוק הפתוח. ידוע שיש להמתין 3-5 ימים לפני שינוי האימייל הראשי בחשבונות שנקנו, מחשש שהפלטפורמות יחסמו אותם. זה מעיד שהיחידה לא הצליחה לייצר בסיס אמין של זהויות מבצעיות, ונאלצת להתמודד בקביעות עם מערכות הגנה אזרחיות מערביות". "מטה 40 מנוהל כארגון צבאי ממוסד, עם זהויות כפולות לדרג הפיקוד, תשתית ביטקוין מתוחכמת, המשתמשת בארנקים חד-פעמיים כדי לשמור על אבטחה פיננסית גבוהה, ופלטפורמת מעקב טוטאלית", סיכמו חוקרי טרנד מיקרו, "ודווקא היחידה הזאת, בעלת המשאבים והמומחיות הטכנית הגבוהה, נכשלת ברמת אבטחת המידע המודיעיני הבסיסית ביותר, ומבזבזת משאבים אדירים על תפעול קמפיינים טקטיים, שאינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים, כתוצאה מהערבוב הכאוטי של יעדים ומשימות תחת קורת גג אחת".