בין שבת לראשון הרגשנו על בשרנו איך מרגיש פחד קיומי ממשי. התנסות שאם נדע לתרגם אותה נוכל אולי סוף-סוף, גם להתחיל להבין מעט ממה שבוודאי מתרחש בליבם ובמחשבותיהם של אהובינו הנמצאים ממש מעבר לגבול כבר מעל חצי שנה!

המתקפה מאיראן הוכיחה לי שיש פה שני ציבורים גדולים: אלו שנלחמים על קיום המדינה, באחת משעותיה הקשות ביותר, ואלו שמחכים לאלוהים שיעשה להם את העבודה. אני מרגיש שאחיי החרדים נטשו אותי. שוב

למרות שרוב מדינות האזור רואות באיראן אויב מסוכן מישראל, אין שליט ערבי המסתכן בהכרזה גלויה על כך, דבר שיביא עליו איום ישיר מצד טהרן או תסיסה מבית בקרב קהלים שממשיכים להפגין עוינות עמוקה כלפי ישראל