נראה כי חלק מנבחרי הציבור לא מבינים את גודל הצרה שאליה נכנסנו לפני שבעה חודשים. לא מדובר רק על המחדל הנורא ביום ההוא אלא על המציאות הביטחונית הקשה בכל הזירות, הבידוד הבינלאומי והעתיד הכלכלי המדאיג

חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא אישית קיבל את מגש הכסף מאותם נערה ונער בשירו של אלתרמן   

אנחנו נתונים זה כמה חודשים בצומת T, אך ההנהגה מסרבת לפנות לנתיב הכרעה ברור, ובמקום זאת בוחרת דרכי ביניים רוויות אשליות שמסיבות נזק אסטרטגי

על ההבדל בין "שועלים" ל"קיפודים", ואיך הקיבעון "הקיפודי" של הדרג המדיני והצבאי לא אִפשר לקברניטים להשתחרר מכבלי היהירות והזחיחות. לצערנו, הפוגרום של 7 באוקטובר עשה זאת עבורם

מדינת ישראל לא מעוניינת בחזית נוספת, אבל עדיין יש עוד מרחב תגובה גדול ומשמעותי מבלי להפוך את החזית הצפונית לעיקרית. ארבע דרכים לשינוי המצב

לא, זאת איננה מלחמה צודקת. משום שלא היא ולא השבעה באוקטובר היו צריכים לקרות. הופקרנו, ואנו ממשיכים להיות מופקרים. אולי הורגלנו לחשוב שזהו גורלנו, במסגרת קונספציה שמניחה שמלחמה היא הדרך היחידה