התחקיר שיתפרסם היום על תפקוד צה"ל בבארי יזכיר לנו את מה שגילינו ב-7 באוקטובר: צה"ל הוא ממש לא מה שחשבנו. אבל צה"ל הוא הפרויקט הציוני החשוב והמשמעותי בחיינו, אין לנו צבא אחר, ועלינו להגן עליו מול בעלי אינטרסים שבניסיון להסיר מעצמם אחריות מאיימים לשבור אותו

אם העימות בלבנון הוא פועל יוצא, כדברי נסראללה עצמו, למה שקורה בעזה - אז הממשלה הנוכחית חייבת להגיע להסדר כזה שישיב את החטופים, יסיים את המלחמה בדרום וירגיע את הצפון

נתניהו לא ידע. לא ראה, לא שמע, לא משכו בדש בגדו, לא הסבו את תשומת ליבו, לא האירו את עיניו ולא השמיעו באוזניו. הוא לא ידע שמנהל שיפא שוחרר, הוא לא ידע שחמאס לא מורתע ושגם חיזבאללה לא מורתע. שתי אפשרויות יש, ושתיהן מובילות לאותו מקום: אם ידע צריך לעוף, ואם הוא כזה חלש ולא שולט, צריך לעוף גם כן

עילי זיסר והדר קמה חולקים תאריך לידה, 11 ביולי - עילי נולד ב-1996 בגבעת אלה שבעמק יזרעאל, והדר ב-1999 בגבעת שפירא שבעמק חפר. הם גם חולקים את יום מותם - 7 באוקטובר, בכפר עזה. שניהם חלמו בגדול, ושניהם חלמו על ״היחידה״ - ולא נפרדו לרגע. שניהם הסתערו ביחד בשבת ההיא. קרוביהם מספרים כי גם אם היו יודעים איך זה ייגמר, היו עושים אותו דבר

בשעה שהפרשנים עוסקים בשאלות זניחות על הפוליטיקה המקומית, מתרחשת בחוץ מלחמה אמיתית - כזו שכוללת לא אחת אובדן חיי אדם

שלוש קומות של מערכת הביטחון קרסו ב-7 באוקטובר בבארי: מערכת המודיעין המפוארת, שמתחת לאפה נבנתה התקפה בהשתתפות אלפי מחבלים; ההגנה הפיקודית, שהיא המשימה הראשונה במעלה של הצבא בגזרה; ויכולת התגובה של צבא ענק ומצויד, שלא הצליח במשך חצי יממה להכניס סדר כוח פלוגתי לתוך קיבוץ כבוש. הקריסה הרביעית מתרחשת כעת: אובדן האתוס של מיצוי האחריות הפיקודית על הכישלון החמור. מחדל מלחמת יום הכיפורים מחוויר ביחס לזה - הן בעוצמת הכשל והן בתוצאה