וכולם שאין לגוש השינוי סיכוי להרכיב ממשלה בלי הערבים. כולם יודעים שאם בנט ולפיד יצטרכו להחליט אם להקים ממשלה עם רע"ם, או לתת את השלטון לנתניהו, הם יבחר בערבים. וממש מצחיק להגיד שגוש השינוי יחרים אותם. האמת הפוכה

כשאיתמר בן גביר יוצר עוד פרובוקציה, זו לא טעות אלא אסטרטגיה. בעידן שבו אנחנו בהצפת מידע, שומעים את מי שצועק הכי חזק. כדי לצאת מהכאוס, עלינו למצוא נציגי ציבור טובים יותר

האירוע של גנץ הוא בעיקר אנתרופולוגי. לא רק בגלל הפרסונה, מרתקת שלעצמה, אלא בגלל הבוחרים. אלה, ככה מראים הסקרים, מענישים את גנץ. ומה עם נתניהו?

בני גנץ אינו מלאך, כמו רבים בפוליטיקה הוא בעל אגו מפותח למדי ורשימת יריבויות, אבל הוא מסוג האנשים שבאמת דומעים בצפירת יום הזכרון, עדיין רועד לו הקול בשירת התקווה ושבסוף היום כסא ראש הממשלה הוא בעיניו כיסא חום מעור צבי, ולא אובססיה המצדיקה תככנות ובוגדנות

המחסור החמור בשופטים בישראל הוא משבר עומק שפוגע בלב ליבה של הזכות הבסיסית לגישה לערכאות. כאשר הדיונים נדחים חודשים ארוכים ולעיתים שנים, כאשר פסקי דין מתעכבים וכאשר תיקים נערמים על שולחנות עמוסים, נפגעת לא רק היעילות – נפגע גם האמון הציבורי במערכת המשפט עצמה