חלפו ארבע שנים. היום נלך שוב אל הקלפי. הבחירה בידיים שלנו. אפשר לבחור בכל אחת מהאפשרויות. אפשר גם לבחור לקחת אחריות

רגע לפני הכניסה לקלפי חייבים למצוא מכנה משותף רחב יותר במקום להמשיך להמר על גורל המדינה

בניגוד לאירופאים, לנו אין את הפריבילגיה לא לראות את הסכנה. עד עכשיו כבר היינו אמורים להבין אותה לאשורה. העובדה שזה לא קורה מעלה שאלה קשה: האם עוד כמה שנים ידברו עלינו כמו שהיום אנחנו מדברים על אירופה: "ראית מה קרה לישראל? זהו, היא אבודה"

ישראל זקוקה לדמיון פוליטי. גם אם החלומות החברתיים שלנו לא יתגשמו באופן מיידי, עצם הניסוח שלהם זו פעולה הכרחית. באין חזון ייפרע עָם

אם חלילה בין קוראיי יש מי שמתכנן לא לטרוח להגיע לקלפי, דעתו תשתנה. זו משימתי כרגע: להזיז את ישבנכם לקלפי

בשעה שהציבור החרדי, בשר מבשרה של החברה הישראלית, עבר דמוניזציה ודה-לגיטימציה מצד גוש השמאל-מרכז - הערבים נהרו לקלפיות, ועלולים לממש את דרישותיהם הגלויות